Never let me go

~*~*~*~*~

פריבט לודי (:

אז שלום לכם קוראי היקרים שמרוב טוב ליבם לא  עזבו את הבלוג הזה,

הרבה זמן לא עידכנתי פשוט כי לא היה לי זמן. כנראה רוב החתניקים יודעים את הסיבה הזאת והיא-עונת המבחנים המזורגגת

בחודש קטן ומסכן הכניסו לי בכוח 10 מבחנים ענקים שלוקחים חלקים נחבדים מהציונים בתעודה

נמאס לי לדבר על מבחנים, בחני פתע ועבודות מעצבנות

מה קרה אתמול בערב בבית משפחת פופוב-

אבי ואחי () משחקים כדורגל עם כדול ספוגי ציבעוני מצפצף, ואלמה מקפצת בינהם

אימי ואנה מדברות שיחות נפש עמוקות למדי על איזו נעל אנה תלבש מחר לבצפר

~*~*~*~*~

ביום חמישי בשבוע שעבר, היה היום הכי שמח ומאושר בחיי.

אז אחרי ההחלטה שלי ושל זינקה לצאת בגן התכנולוגי ואז ללכת מיד לטדי, החלטנו לנו לשיר שירים מבדרים על ילדון האוטובוס (בתירגום מרוסית) "יפיופי, יפיופי, איפה אתה?

התוכל להביאי לי את תותי?

אך אל תיסע יפיופי, יפיופי כי אז לדיכאון הכנס"

אחרי שצרחנו את זה מינימום 6 פעמים ברחוב הזה (במובן שאנשים הביטו בנו כעל פסיכופתיות) ראינו אותו D:

ואז התחלנו לשיר שירים על סשה (לפרטים-זואי)-גם בתירגום מרוסית

"סשנקה, סשנקה, איפה היית?

שתיתי וודקה מתחת למזרקה (פאנטן)

שוט אחד, ושוט שני

ואז למיתה הלכתי" כמובן שברוסית זה נשמע יותר טוב.. וכמובן שאז הוא הופיע

אחח.. איזה קוסמות

~*~*~*~*~

טוב.. בגלל שהמחשב הדפקט שלי מאוד אוהב אותי, הוא נקע לי כל שניה.

וגם, יש לו רק 14 ג'יגה זיכרון אז תבינו על מה מדובר

ובגלל זה אני מתחלת במחשב של ההורים שלי, כמובן שאנשים ישאלו את עצמם "מה זה המחשב הזה עם 14 ג'יגה זיכרון?!" אז זהו.. שגם אני לא יודעת.

המסנג'ר כל שניה נקע לי בזמן ש6 אנשים מציפים אותי ושואלים אותי בבכי למה שאני לא עונה להם,

אבל הם לא מבינים את זה שאני שולחת להם בשנייה שאני יכולה "המחשב תקוע", הם ממשיכים להציף ואז עוד להתקשר אלי ולהתלונן,

אני צריכה להיות פסיכולוגית.

~*~*~*~*~

היום זה יום רצח רבין.

איזו דרמתיות להגיד את זה, אבל יש משהו שמאוד מעיק אלי-ולא זה לא הסוודר

הרבה אנשים בארץ אפילו לא מבינים את משמעות היום הזה, מראים בבתי הספר היסודיים סרטים על הרצח, בחטיבות מספרים על האיש מויקיפדיה, ומה שקורה בתיכונים אני לא יודעת-כנראה מחפשים בחדרי המורים את הטקסטים של הטקס שעוברים מדור לדור.

לא הרבה אנשים זוכרים בכלל מה הוא עשה, או שהיו קטנים ולא הבינו, ויש גם כאילה כמוני שעוד לא היו פה

בעצם הטקס הזה, זאת נגיד "מסורת" של העם היהודי, להרגיש את הכאב של אותם האנשים שסבלו ממותו. לומר את האמת מי שהכי סבל אלא קרובי משפחתו.

כמו שאומרים "הוא היה מנהיג טוב" וכאילה.. אבל מה אתם יודעים? אולי אריאל שרון גם מנהיג טוב, אבל מה קורה עכשיו? הוא צמח. שכחו ממנו לגמרי (כמובן חוץ מהרופאים שרצים מסביבו). אין לי טענות כלפי ה"מסורת" הזאת, ההפך אני שמחה שלפחות זוכרים מקרה מזעזע כמו זה אבל הצורה היא יתר על המידה.

נכון-הוא היה ראש ממשלה, נכון-רצחו אותו, נכון-שאנשים רבים כבר הפסיקו להבין את המשמעות אלה רק חושבים לעצמם בזמן הטקס המשעמם 'נו.. מתי זה כבר ייגמר?'.

נכון שאני צודקת?

~*~*~*~*~

איזה כיף לי

נשארתי בבית בגלל בעיה תורשתית-קצת  מוזרה האמת. נכון מתי שיורד לכם דם מפצע כלשהו או מהאף? אז אנחנו מאבדים יותר דם פי 2 מאדם רגיל בגלל שטויות.

מוזר, פאטתי, דוחה ומגעיל, אבל לפחות אני עכשיו לא בבצפר

אבל כמעט שרפתי שוב את הבית ואת המחבט.

רציתי לעשות לעצמי אומלט כארוחת בוקר (כבר נשארתי לבד), מדליקה את הכיריים שמה מחבט והולכת לשירוטים "ואי בא לי להתקלח"

נו טוב, נכנסתי התקלחתי ושכחתי מהמחבט שהיתה על הכיריים. יצאתי הלכתי למחשב והתחלתי להקליד את התחלת הפוסט.

האף הרגיש במיוחד שלי הריח סירחון לא רגיל-שהגיע מהמטבח.

למזלי כלום לא נשרף, אבל לקח לי יותר משעתיים של פיזור מנתרל ריח רע בריח שסק בכל הבית עד שנעלם הריח הדוחה במיוחד הזה.

טוב בא לי אומלט עכשיו.

~*~*~*~*~

כרובק.

את מדברת איתי היום.

שלכם, דשה ששוב מדמם לה האף.

להית'

~*~*~*~*~

עריכה: 12.11

שלום לכם שוב חברי היקרים, עקב היזדמנות הפז להתנחל על המחשב הזה וגם לנסות למנועה מאוזני המסכנות לשמוע את ההתעללות בהן בשיעור הפסנתר של המפלצת. חבל שאני לא חרשת עכשיו

לנגן חנוכה את זה עוד אפשר להבין, אבל מתי שברקע שרה לה המורה המטורללת הזאת (לידע כללי: היא מפחדת פחד מוות מאלמה ומהחתולה שלי. בגללה אנחנו נועלים אותן לבארך שעתיים), אפילו למנסטר לא הייתי מבקשת את זה-בעצם ...

כנראה ה"קרירה" שלה בשירה הלכה לזבל אז היא פרשה למוזיקה.

~*~*~*~*~

יורד עכשיו גשם.. נו טוב לפחות ירד, אני כל כך אוהבת את החורף זאת אחת העונות היפות לדעתי

ללכת בגשם, בלי סיבה מסויימת או לחזור מהסייף תשושה בגשם יעלה לי את המצב רוח כמו אייס-קפה.

ברר.. קר לי.

~*~*~*~*~

ב-14.10 הבלוג היה בן שנה

לא תצליחו לבדוק עם זה נכון כי מחקתי את רוב הפוסטים האלה, פשוט הכתיבה שלי, והדברים ש"כתבתי" שם היו פאטתים בצורה לא יאמנת זה היה משהו כזה בפוסט הראשון :"וווווווואייי איך משעמם לי.

כאילו אתמול טיילתי עם אלמה הכלבה הכי חמודה שיש XDD

ועכשיו אני כאילו כותבת פה, אז תגידו בהצלחה יא שמוקים!!@#"

או משהו יותר פאטתי. אפשר לראות לפי מספר הבלוג, הבלוגים החדשים הם57 וכו'. אני לא עדיין בשוק שכתבתי כך, לפני שמחקתי אותם קראתי וצחקתי על עצמי, כמעט כל סוף שורה היה איזה סמילי- =], XD, :D, ^^ וכדומה

~*~*~*~*~

לצערי אני לא יכולה לשים פה קליפ כי להורי אין את התוכנה הזאת אז ברגע שיהיה לי מחשב זז ישובו להם הקליפים.

טוב אז כדי לא להמלל אותכם יתר על מידת המותר, אני הלך לחגוג לי את הלכתה של המורה הזאת.

אז את הפוסט הבאה, או העריכה.

 שלכם, דשה.

שלום לכם קוראים יקרים (:

כמות הכניסות בזמן האחרון פשוט הדהימה אותה, ביום אחד היו לי 112 כניסות. וואו

בזמן האחרון התחלתי להרגיש מאושרת ללא כל סיבה, וזה משהו חדש.

ואם לומר את האמת אני כבר מתה שהם כבר יטוסו לי מהבית ואני הצליח לראות טלוויזיה בשמונה וחצי בערב,

אני הפסיק להרגיש חנוקה בבית כיוון שישי יותר מידי אנשים פה, אני לא הצטרך להודיעה לכל העולם וחברו מה אני עושה ברגע זה ממש.

קרובי המשפחה האלה כבר עלו לי על העצבים.

אני כבר משתוקקת לברוח מהבית, לסייף, לציור, לכל מקום. אני מתפללת כדי שהחופש הזה כבר יסתיים והם יטוסו חזרה.

~*~*~*~

מקירים את האנשים האלה שיהפכו את העולם כדי לקבל את מה שהם רוצים,

ואחרי שיקבלו אותו הם יעלמו כאילו שבלעה אותם האדמה? אז זאת "סבתא" שלי.

~*~*~*~

כבר עכשיו שואלים אותי מה אני רוצה לעשות בחיים, מה לקבל ביום הולדת, למה אני רוצה ללכת לעבודה ולמה אני לא מוצאת לעצמי חבר. לצערי אני לא בנאדם שיכול לענות על כל דבר ודבר, אני צריכה זמן כדי להחליט.

אני פשוט כזאת-לא יכולה להחליט הכל בבת אחת, בשנייה אחת

אנשים צריכים להבין זאת כזאת אני.

~*~*~*~

שמתי לב שהפוסטים שלי מתחילים להיות חסרי משמעות, אני כותבת על כל דבר שעולה לי בראש

אין סדר מסויים, סתם הכל כתוב ומחורבש. אני לא מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה (בדיחה פרטית), פשוט יש לי כל כך הרבה דברים לפרוק אבל לצערי אני פשוט לא יכולה בגלל האנשים שקוראים פה. אין לי בעיה, תקראו, תקראו אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להגיד מכמה והרבה סיבות.

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי אלה הנאצה שמגיבים,

מה לא מובן? לא אהבת אז לך על תקשקש ותהרוס לבן אדם את המצב רוח-כנרא זה מה שהם עושים.

להגיב ולהגיד דעה בבקשה אבל לא בצורה כזאתמגעילה ודי דוחה לדעתי

ועוד דבר זה המפרסמים.

יש לך בלוג, יופי. לא צריך ללכת ולפרסם אותו, למה בעצם אנשים פותחים בלוגים בגדול בשביל עצמם

נגיד בלוגי עזרה ועיצובים-הם עושים את זה לכיף, אבל בדרך גם עוזרים לבלוגרים בדברים שיש להם להציעה

סיפורים-אנשים מוכשרים שרוצים את הדעה של שאר העולם, הם לא חייבים לכם כלום

אישי-אתם במובן שמבינים

פשוט נכנסתי לכמה בלוגים שהם בפעילים וכאילה שלו ויש פשוט אנשים שחושבים שעושים הכל בשבילם, הם פשוט באים ודורשים.

אז יש לי רק דבר אחד להגיד אם לא הבנתם זאת מהחפירה-האנשים שכותבים לא חייבים לכם כלום.

~*~*~*~

אני לא אוהבת תחרויות, אני כלל וכלל לא אדם תחרותי

אני עושה הכל בשביל הכיף, הסייף, השחייה והבישול. לא פעם רצו שאני הלך לתחרויות בכל נושא,

שאני הציד את "היצירות"(ציורים) שאני עושה בתצוגות ובמוזאונים.

אתם תגידו שזה לא תחרותי, שזה סתם ותזבלו לי ת'מוח בכל מיני דברים אבל כך אני מרגישה. אם תשימו לב ותלכו במוזיאון ישראל לדוגמא בתצוגת הציורים יש הרגשה כזאת של תחרותיות. שימו ציור של וואן-גוך ושל פיקאסו אחד ליד השני ואז תבינו על מה אני מדברת.

סייף הוא ספורט תחרותי, אבל יש הבדל בין להתחרות בין האנשים שאתה מכיר, בסביבה שלך

לבין להתחרות באנשים שלא מכירים בשביל לזכות במה?

בגביע עלוב.

~*~*~*~

משהו מפחיד אותי, ואני החלטתי לספר לכם.

כל לילה אני חולמת משהו שמישהו אומר, משהו שקורה ואז אני זוכרת אותו. אחרי יום-יומיים מה שחלמתי קורה,

אנשים יחשבו שאני סתם ממציאה את זה אבל לפני הפיגוע דריסה הראשון (י-ם) חלמתי על טרקטור שדרס אנשים ואמבולנס בדיוק במקום שהפיגוע באמת קרה.

אני רצינית זה מפחיד.

ניסיתי להגיד לאנשים אבל הם לא האמינו לי וחשבו שאני פסיכית או שתם מדמיינת, אני לא יודעת מה לעשות.

~*~*~*~

-זה במידות המקוריות כדי שתראו יותר טוב-

אבאלה, זה מה שקורה אחרי שלוקחים סמים.

עם אתם מכירים מישהו שמשתמש אז תנסו לעצור אותו איך שהו, תפנו לעזרה.. אני לא יודעת.

פשוט כבר לא פעם ראשונה אנשים מתו מסמים.

יהיה זכרו ברוך.

~*~*~*~

אז כדי לסיים את הפוסט הזה בנימה טיפה יותר שמחה הבאתי לכם פה שיר שמצחיק אותי כל פעם שאני שומעת אותו

אני יודעת שהוא על זונה משוגעת אבל עדיין זה מצחיק (אותי).

להתראות לכם עד הפוסט הבא, שלכם דשה  (אני אובססיבית לסמילי הזה)

זאת כזאת מוזיקה מאגניבה

שלום לכם קוראי היקרים, מה שלומכם היום?

כפי שהבנתם לא עזבתי את עיניין השפה הגבוה, כי.. לסיבה אתם מודעים או שפשוט רדו לסוף הפוסט הקודם.

יש לי מספר מילים להגיד לאחת שמגיבה לי בללא שם-

לא אהבת את הציורים? אפחד לא מבקש ממך להשאר.

פשוט עופי מפה וזהו, תחסכי לכולם עצבים.

פשוט האידיאוטיזם הזה כבר עלה לי על העצבים

וכל המעוניינים סיימתי את הציור אשר כמעט שבוע(!!) ציירתי אותו, קבלו את התוצאה:

מה אתם אומרים? נכון נחמד

ואם לומר את האמת אני מרגישה מצוין גם עם כואבת לי הבטן, אלמה לא מפסיקה לבכות כי היא רוצה חטיף, אינני מוצאת רעיון לציור(בעצם מצאתי אחד, פינגווין. אך לצערי הוא דומה מידי לניקיטה. וזה רע) לכן אתם מוזמנים להציאה לי רעיונות.

כזכור לי, לפני חודש בארך הורי הלכו למלחה וקנו צבע לקירות בצבע שמנת כפי שביקשתי וכמובן שאין לנו זמן לצבוע אותו.

והנה, הללויה הגיע סוכות. אני מקווה שכל הקירצוצים של "אבא תן לי לצבוע את הקירות" וגם כן "צבע הקירות הזה מכוער, תן לי מברשת בשיניים. כמובן שגם ספוג לחדר שלי. ואני הצבע" לומר את האמת הכל הלך לתחת.

אבל אני מקווה שמחר אנחנו כבר נתחיל בתהליכי צביעה-נו טוב, רק אני.

הגיעה הזמן שאני החזיק את עצמי מעט ביידים,

למזלי אני כבר מצליחה-אני מקווה שעד סוף סוכות אני הראה נורמאלי.

פשוט ישנה הרגשה כזאת שאת פשוט לא מרוצה מעצמך, לא אוהבת את איך שאת ניראת או מתנהגת.

וזה מה שקורה לי בינתיים.

אתמול אני ואימי היקרה, הלכנו לנו לעיר-לקנות נעליים.

מה לעשות שאנחנו אובססיביות לנעליים, והמחירים לא כזה משנים.

אז הלכנו לנו בעיר ואני רואה מגפונים שעולים 500 ש"ח היתם מאמינים? זה נורא.. הייתי קונה מגפונים מאלדו ב500

אז לכל האנשים אשר חושבים שמגפונים זה רק לנשים מבוגרות(או פאקצות למינהן, תבינו הן לא יודעות אפילו מה זה) אז הוא טועה, ומדוע?

כיוון שיש עיצובים מדהימים שמתאימים לנערות עם עקב נמוך, בעצם ישנם עיצובים שמתאימים לכולם.

הנה גודל העקב שאני רוצה, וברור שלא את העיצוב הזה, אלא משהו יפה יותר (אני ראיתי אחד כחול מעניין אשר חלקו העליון הוא סוודר ) ולביש יותר.

הלכו לעיר מסיבה פשוטה בעצם-אני צריכה מגפיים. אז מצאתי לעצמי מגפיים, תוצרת איטליה (*-*) אשר עולות 600 ש"ח

והמחיר הגבוה הוא כיוון שבפנים ישנם וואנבי מידרסים גם כן אפשר לרוץ בהם כי ההרגשה היא כמו בנעל ספורט טובה.

הייתי שמה תמונה אך אין לי כוח לצלם עכשיו, אז בהזדמנות בעריכה אני הוסיף.

החלום הגדול שלי זה ללמוד באוניברסיטה המלכותית לאומנויות בלונדון.

 

שלכם דשה