 כינוי:
Killer Likes Candy מין: נקבה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
מאגיה, סיאנסים, וודו, שיר מצמרר בעל קללות, ספר הצללים ועוד
שלום שלום לכם הנביעותניקים (: 
בזמן שאני גוססת לי בכיף, אוכלת תפוחי גרין סמיט, שותה מי נביעות ומתכרבלת באלפי שמיכות חמימות אתם יושבים בבית הספר ולומדים
בזמן האחרון, חזרתי לתחביב הישן שלי-מאגיה -מכל סוג-, סיאנסים, וודו וכדומה
כמובן שהרבה אנשים יחשבו שזה מוזר, גותי -לא שיש לי בעיות עם גותים, לדעתי אלא כמה מסוגי האנשים הכי סקסיים-, דוחה, דבילי, חסר משמעות ועוד שורה ארוכה למדי של דימויים אבל יש לי הודעה עצובה לכל אותם האנשים- לא הכפת לי כלל וכלל
מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד התעניינתי בצד האפל והמיסטי של העולם
והאנושות, החלק שהרבה מפחדים ממנו ודוחקים אותו עד לקצה כדי לעלמו-אבל
למזלי מספר אנשים עדין מתעניינים בזה.
משך אותי החלק של לצאת מהשגרה ולהפתח לעולם מסטורי, אכזרי, חסר רחמים,
עובדות וגבולות. התחלתי להתעמק בזה מאוד בזמני כיתה ו' כאשר הייתי עוד
ילדה קטנה. הורי נבהלו בגלל שאז כל הבנות התחילו לדבר על בנים -כמובן שגם אני דיברתי, היה לי אחד-, לשחק עם איפור ולהיות בוורוד קיטשי אבל אני התלבשתי בצבעים כהים מידי והתנהגתי מוזר-לכן שלחו אותי לפסיכולוג.
תמיד אם יש בן אדם שונה מסביבתו, הוא נחשב ללא נורמאלי, נשפט ולרוב אפילו
מוצג ללעג, זה אחד הדברים הדוחים בחברה שלנו אך אין מה לעשות-כאלה החיים.
עשיתי פעם סיאנס, דיברתי עם סבתי ועוד רוח בשם "ניקול". אחת החוויות
הנפלאות והמפחידות שהיו לי. הנפלאות בגלל שאחרי הכל זאת תקשורת עם אדם מת,
כנרא בודד, משהו אל טבעי. הדברים שנאמרו, שהוזכרו, התחושות וההתרגשויות
שהיו לי כנרא לא יחזרו על עצמן שוב. המפחידות כמובן שהתשובה ברורה, לתקשר
עם רוח רפאים, מישהו שעבר הרבה או קצת בחייו, תחושת הרוע והלא נודע לעתידך
כמובן שמציקות, אך לכל אדם התרשמות אחרת מהדבר.
"בכן, לדעתי התקשורת היא אינה עם נשמות אלא עם רוחות. ומניסיוני זה אינו
נכון כלל, הן מעוניינות בתקשורת איתנו והן ממש שמחות לשוחח עם מישהו. מי
שבכול אופן חושש מכך עליו רק לשאול את הרוח אם זה מפריע לה. מניסיוני הן
מגיעות מיוזמתן תמיד."
ומניסיון, לעשות בובת וודו של אדם שנוא ולעשות לה רע, יכול להיות כיף
בצורה לא יאומנת, אבל צריך לחשוב על כל הכאב, ההשפלה והבלבול שעובר אותו
האדם באותם הרגעים. לאחר שמישהו התחיל להתעניין בזה, יהיה כזה מידי לצאת
מזה. כמובן שהשאלה עלתה לכם לראש היא "ולמה בדיוק?" אך התשובה קלה למדי-זה
משהו מעניין, אל טבעי, חדש ומיסטי.
תחשבו אתם, לשבת ולקרוא ספר כשפים גדול ועתיק, אשר בו יש המון כשפים, קללות, אגדות, לעיין בספר כזה זה חלום של כמעט כל אדם.
תחשבו על זה בהיגיון, כילדים קטנים או שאנשים בוגרים כמו שאתם עכשיו על ההזדמנות לתקשר עם אדם מת, לכשף...
כנרא אני הולכת לקנות את ספר המאגיה השחורה -ספר הצללים- שנראה בערך כך -וחשקתי בו כבר מזמן-
אתם יכולים להחשיב אותי ככל מי שבא לכם, שתדעו לכם-פוסט זה בא מהלב וכל דבר שנכתב פה זאת דעתי.
שיר מדהים ומפחיד עד העצמות כאחד. -השיר-
There have been several urban legends
regarding the song over the years, mostly involving it being allegedly
connected with various numbers of suicides, and radio networks reacting
by purportedly banning the song. However, most of these claims are
unsubstantiated.
In 1968, Rezs&#337; Seress, the original composer, jumped to his death from his apartment
ישנן כמה קללות על שיר זה, ולא מעט!-מקווה שלא הפחדתי אתכם יותר מידי (;-
עד הפוסט הבא חברי וקוראי, שלכם דשה
-יש לי דרך חשיבה מסובכת, כמעט אף אחד לא מבין אותה. נו טוב, אף אחד. כן אמרו לי שאני פסיכית, אמרו לי שאני לא נורמאלית. לא נורא-
| |
פלפלים ופלפלות, אושר, תקרית השוקו,עריכה, מה עשיתי,שמחה וסמים על הדרך
שלום, שלום לכל הפילפלים (:
אז אני יכולה להודיעה בשמחה ובששון שציוני בג"ג ניצל. והוא ניצל עקב הגשת עבודה מזורגגת בכלכלה, רציני, מי פאקינג לומד כלכלה?  אנחנו כנראה
שמתי לב שאני מאושרת בזמן האחרון, לא יודעת למה, לא רוצה לדעת למה.
אבל אין סיבות לאושר ולשמחה שלי, יש רק סיבות לצער שתמיד תוקף אותי ללא התרעה-אבל תמיד יש אנשים שמחזירים לי את השמחה והשלווה.
המלחמה-שתמיד מזכירה לי את העובדה שבשניה זאת ממש נהרגים אנשים, נפצעים, בוכים, מסתתרים ונלחמים בגבורה
המקרים-כל הדברים שהם עושים, פוגעים בעצמם אבל הם לא יודעים שהם פוגעים גם באנשים אחרים כגון אני
הבילובול-לא יודעת מה עובר עלי, למה אני מרגישה כך. שיט
השקרים-שכל הזמן עוקבים אחרי, לא עוזבים במנוחה. נמאס לי מהם
אני כל כך גאה בעצמי זה לא יאמן.
הציונים עולים, האנשים שאני הכי שונאת מתחילים להתנהג.. איך להגיד, יותר אנושי.
אני מתחילה להשתפר בכל מה שרציתי, והרבה דברים קורים לטובה. אלוהים יודע-אולי הפנטזיה שלי בכל זאת תתגשם
ההבנה שלי גדלה בהרבה דברים, אני יכולה לעזור יותר בבעיות שאחרים לא יכולים לפתור
דוד סוף סוף הפסיק עם ההתנהגות המוזרה שלו
נסטיה הולכת להמשיך לחטוף על זה ששיקרה לי
אלי, אם ימשיך לעקוב אחרי, לא ירצה לחיות יותר
ואחרי הכל, אני מרגישה יותר שלמה עם עצמי. ירדתי אפילו שני קילו,
יש לי יותר חשק לשמוח, לחייך ולחבק אנשים.
מחר יום שישי, היום הקבוע שבו אנחנו נפגשים-עד מאוחר.
בא לי וודקה, אני חייבת לשתות משהו, להשתחרר מהלחצים שאני שרויה בהם. לדבר ולהנות, לשמוח ואפילו להרגיש לפעמים לא קשורה. חסר לכם אם תהרסו לי
אני זזתי לי, סוחר הסמים מחכה לי למטה להביא את הקוקאין וההרואין.
אז חכו חכו לעריכה קוראי היקרים, אז עד הפעם הבאה -מתי שהיא רק לא תהיה-
עריכה:
כן, כן. הנה לה עריכה כמו שכמובן "ציפיתם לזה". בזמן האחרון יש לי את הימים הכי מצחיקים, מדהימים, עצובים ומאושרים שיש
ציוניי משתפרים בצורה נכרת -חוץ מהבחנים במתמטיקה, כל אחד 54-, סמחטה יותר זונה מהרגיל, המורה שלי השתגעה באמצע שיעור אנגלית וזה היה מבדר למדי, שיעורי מדעים עם הציפור מיכל משעממים בטירוף -צריך למכור את היצירות אומנות שלי ושל אפרת למוזאון D:- וגם כן שיעורי ספרות עם המורה הכי קשוחה-אבל הכי מלמדת בבצפר מתבטלים כי היא בטיול של שלושה ימים&nbsp; עם כל שכבת ט'
וכך זבלה קטנה גנבה לי את השוקו השוויצרי -;-;-
אני והפיימוס נסטיה הלכנו לקנות לנו קפה במכונה שעושה קפוצ'ינו וקפה הפוך באותו הטעם, בזמן שהמכונה עשתה לה את הקפה היא הכניסה את השלושה שקלים לתוכה אומרת לי שהיא לקלוט את הכסף ברגע שהקפה שלה יהיה מוכן. כמובן שהיא קלטה אותם, אבל לפני הזמן ואני בגלל טיפשות יתר והרגל ללחוץ על הכפתור של השוקו השווצרי ברגע שהיא קולטת את הכסף, לחצתי על הכפתור של השוקו השוויצרי-אבל היא עוד לא הוציאה את הקפה שלה. הכוס עם השוקו שוויצרי נחתה בכיף על הקפה של נסטיה וכך נתקעו שתי כוסות במכונה.
לאחר מכן באו שתי זונות קטנות, לא מבינות מה הבעיה במכונה וקולטות שתקועות שמה שתי כוסות, מוציאות אותן ושותות לי את השוקו שווצרי
-יופי, ועכשיו אני חייבת לנסטיה שישה שקלים ולאופיר שלושה בגלל שהחמוד הזה נתן לי לקנות עוד שוקו שוויצרי -
&nbsp;
איזה כיף, תוכניתי יצאה לפועל-והיא עובדת מצוין ~דמיינו פה צחוק מרושע~
מחר יוצא דיסק חדש של Sirenia להקה טובה, אני חייבת את הדיסק הזה ואת הדיסק החדש של I Am Ghost
למה הוא עושה את זה? הוא הורס את הבריאות שלו. אני אוהבת אותו כמו שהוא, הוא מושלם כך. למה? אני דואגת לו, זה מסוכן. אני לא יכולה לדמיין אותו כמישהו אחר, שונה, אחד שמרזה שלושה קילו בשבוע.
לא רוצה. אני דואגת, היא דואגת, הוא מאושר. הוא שמח על ההצלחה שלו וממשיך לפגוע בעצמו. למה?
למה אתה גורם לי לבכות בגללך? אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב כי אין לי דרך אחרת. תמיד תהיה האדם המושלם בשבילי, לא רוצה שתסבול ותגרום לגופך לחלות. -שיט, יורדות לי דמעות. תקום ואני הולכת לחבק אותך חזק חזק.-
למה אתה כך?
למה אתה מתנהג אלי כך?
מה עשיתי לך?
חשבתי שסלחת כבר. אני משתגעת
אני מנסה להתנהג אליך בצורה שתמיד היינו, אבל אתה לא נותן לי
אתה דוחה אותי
מה עובר עליך?
טוב, נמאס לי מכל העצב הזה. נכנסתי לאווירת דיכאון כזאת-וכן אני חייבת להרוס אותה
רשימה אחת מאיזה בלוג, בא לי לראות כמה דברים עשיתי ממנה, כי הוא מוזרה
ובעלת הבלוג שלכחתי ממנה את הרשימה הנ"ל-במקרה ואת רואה את זה תגידי לי שזאת את ואני הוסיף קרדיט
אהבו אותי באמת והראו/אמרו לי את זה.
אהבתי את מי שאני. לפעמים זה קורה
אהבתי באמת. לצערי איבדתי את הזיכרון. יש חשדות רבות לכך
אמרתי את כל האמת תוך כדי פריקה של עוול.
ברחתי מהבית.
גיליתי מי אני באמת.
היה לי חבר.
היה לי כלב. ויש אחד
הייתי אני באמת.
השתכרתי. יחסית לבת גילי השתכרי המון -חסר לי אם מישהו מהורי רואה את זה-
השתעממתי. מתי לא?
התגעגעתי למישהו.
התחשמלתי.
התעלפתי.
לקחתי סמים. הסנפתי טרמפנטין
מתתי.
סיימתי לכתוב ספר.
סיפרתי למישהו הכל.
עברתי ניתוח. כנרא, לא זוכרת
עשיתי פירסינג.
עשיתי קרחת.
פתרתי קובייה הונגרית.
קראתי את כל הציטוטים בבלוג של תרסיסע. בבלוג של מי?
קראתי ספר של יותר מאלף עמודים.
שמרתי שבת
קדימה תעשו משהו בזמן שאני מסניפה את הציור המלא בטרמפנטין
עד הפוסט הבאה חברי הפלפלים
והנה תמונה אחת שאני חושבת שהיא אמיתית בדרכה שלה. נו טוב-זאת דרך החשיבה שלי D:
| |
.
שלום לכם קוראי היקרים
אתמול היה אחד הימים המוזרים ביותר בחיי האומללים -כמה אימו מצידי-, אני רצינית.
מפלצאנה משגעת אותי עם הטלפון צעצוע המצפצף שלה, הוא מאויים. הייתי מדברת וחופרת, אבל אין לי כל כך על מה. כן.. אני מתארת עכשיו את הפרצופים שלכם זה כנראה משהו כזה- O.ם באמת אין לי על מה לדבר ולספר.
השנה הזאת התחילה מוזר, כל מה שקורה מוזר.
הייתי נפגשת איתו, רק עם הייתי יודעת מי הוא. בכל מקרה יש הפרש גיליים של 5 שנים.. לא יודעת
אני לא בטוחה בעצמי הפעם.
נמאס לי כבר, כל היום אני עוזרת ומארגנת. אין אפילו שנייה של שקט- את הפוסט הזה כתבתי כל היום.. תתארו לעצמכם-, של רגיעה או זה שכולם פשוט ישתיקו את הפיות המעצבנים שלהם. אני צריכה לעשות עוד אלפי דברים, (להפתר מהבובה המביכה הזאתי, להתרחץ ולסיים את העבודה המזורגגת בכלכלה) אבל אין סיכוי שאני הצליח לעשות אותם. כל שניה דשה פה, דשה שם, דשה תעשי את זה, דשה תעשי את זה, בואי לפה, בואי לשם. פאק נמאס לי מכם כבר, תנו שקט.
התאהבתי בעיניין התמונות, הן מתגישות יותר את המצב רוח ואת ה"פואנטה" של הדברים שאני כותבת פה.
החלטתי להפסיק לשים קישורים לשירים, כי זה כבר נמאס. שכל אחד ישמע את
המוזיקה שהוא רוצה, אני לא יכולה להכריח אנשים לשמוע את השיר המסויים הזה  - טוב חפרתי..-
אני לא יודעת.. פשוט לא יודעת מה קורה לי. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה
לא יודעת מה קורה לי, למה אני מתנהגת כך
ואני לא יודעת מה אני מרגישה אליו.
ושוב- הצילו.
ו ימות לב, שירקב, שיעלם מהעולם שלי, פאק נמאס לי ממנו ומזואי
יופי, דברו עלי בכיף-מה פאקינג הכפת לי?!
הילדה הזאת לא חייבת לספר לי כל דבר, מתי שהיה צריך היא לא עשתה את זה
ומה פתאום עכשיו היא נזכרה?
נמאס לי שהיא מסתובבת מסביבי כל הזמן, שאני מתנהגת כמו צבועה ואז מרגישה זבל בגלל זה.
פשוט היא צריכה לקלוט אחת ולתמיד שלא היא המרכז של כל אדם ואדם, שהיא לא
צריכה לספר דברים לאנשים דברים מאחורי הגב-להגיד שסיפרה-אבל לא להגיד מה.
כלבה.
טוב, אני סיימתי סוף סוף את הפוסט הזה, ובגלל זה אני יכולה ללכת להתקלח, לקבל את המתנה ואז לברוח החוצה לחברי
להית' עד הפוסט הבא\עריכה, דשה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
