Never let me go

שלום לכם קוראים יקרים (:

כמות הכניסות בזמן האחרון פשוט הדהימה אותה, ביום אחד היו לי 112 כניסות. וואו

בזמן האחרון התחלתי להרגיש מאושרת ללא כל סיבה, וזה משהו חדש.

ואם לומר את האמת אני כבר מתה שהם כבר יטוסו לי מהבית ואני הצליח לראות טלוויזיה בשמונה וחצי בערב,

אני הפסיק להרגיש חנוקה בבית כיוון שישי יותר מידי אנשים פה, אני לא הצטרך להודיעה לכל העולם וחברו מה אני עושה ברגע זה ממש.

קרובי המשפחה האלה כבר עלו לי על העצבים.

אני כבר משתוקקת לברוח מהבית, לסייף, לציור, לכל מקום. אני מתפללת כדי שהחופש הזה כבר יסתיים והם יטוסו חזרה.

~*~*~*~

מקירים את האנשים האלה שיהפכו את העולם כדי לקבל את מה שהם רוצים,

ואחרי שיקבלו אותו הם יעלמו כאילו שבלעה אותם האדמה? אז זאת "סבתא" שלי.

~*~*~*~

כבר עכשיו שואלים אותי מה אני רוצה לעשות בחיים, מה לקבל ביום הולדת, למה אני רוצה ללכת לעבודה ולמה אני לא מוצאת לעצמי חבר. לצערי אני לא בנאדם שיכול לענות על כל דבר ודבר, אני צריכה זמן כדי להחליט.

אני פשוט כזאת-לא יכולה להחליט הכל בבת אחת, בשנייה אחת

אנשים צריכים להבין זאת כזאת אני.

~*~*~*~

שמתי לב שהפוסטים שלי מתחילים להיות חסרי משמעות, אני כותבת על כל דבר שעולה לי בראש

אין סדר מסויים, סתם הכל כתוב ומחורבש. אני לא מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה (בדיחה פרטית), פשוט יש לי כל כך הרבה דברים לפרוק אבל לצערי אני פשוט לא יכולה בגלל האנשים שקוראים פה. אין לי בעיה, תקראו, תקראו אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להגיד מכמה והרבה סיבות.

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי אלה הנאצה שמגיבים,

מה לא מובן? לא אהבת אז לך על תקשקש ותהרוס לבן אדם את המצב רוח-כנרא זה מה שהם עושים.

להגיב ולהגיד דעה בבקשה אבל לא בצורה כזאתמגעילה ודי דוחה לדעתי

ועוד דבר זה המפרסמים.

יש לך בלוג, יופי. לא צריך ללכת ולפרסם אותו, למה בעצם אנשים פותחים בלוגים בגדול בשביל עצמם

נגיד בלוגי עזרה ועיצובים-הם עושים את זה לכיף, אבל בדרך גם עוזרים לבלוגרים בדברים שיש להם להציעה

סיפורים-אנשים מוכשרים שרוצים את הדעה של שאר העולם, הם לא חייבים לכם כלום

אישי-אתם במובן שמבינים

פשוט נכנסתי לכמה בלוגים שהם בפעילים וכאילה שלו ויש פשוט אנשים שחושבים שעושים הכל בשבילם, הם פשוט באים ודורשים.

אז יש לי רק דבר אחד להגיד אם לא הבנתם זאת מהחפירה-האנשים שכותבים לא חייבים לכם כלום.

~*~*~*~

אני לא אוהבת תחרויות, אני כלל וכלל לא אדם תחרותי

אני עושה הכל בשביל הכיף, הסייף, השחייה והבישול. לא פעם רצו שאני הלך לתחרויות בכל נושא,

שאני הציד את "היצירות"(ציורים) שאני עושה בתצוגות ובמוזאונים.

אתם תגידו שזה לא תחרותי, שזה סתם ותזבלו לי ת'מוח בכל מיני דברים אבל כך אני מרגישה. אם תשימו לב ותלכו במוזיאון ישראל לדוגמא בתצוגת הציורים יש הרגשה כזאת של תחרותיות. שימו ציור של וואן-גוך ושל פיקאסו אחד ליד השני ואז תבינו על מה אני מדברת.

סייף הוא ספורט תחרותי, אבל יש הבדל בין להתחרות בין האנשים שאתה מכיר, בסביבה שלך

לבין להתחרות באנשים שלא מכירים בשביל לזכות במה?

בגביע עלוב.

~*~*~*~

משהו מפחיד אותי, ואני החלטתי לספר לכם.

כל לילה אני חולמת משהו שמישהו אומר, משהו שקורה ואז אני זוכרת אותו. אחרי יום-יומיים מה שחלמתי קורה,

אנשים יחשבו שאני סתם ממציאה את זה אבל לפני הפיגוע דריסה הראשון (י-ם) חלמתי על טרקטור שדרס אנשים ואמבולנס בדיוק במקום שהפיגוע באמת קרה.

אני רצינית זה מפחיד.

ניסיתי להגיד לאנשים אבל הם לא האמינו לי וחשבו שאני פסיכית או שתם מדמיינת, אני לא יודעת מה לעשות.

~*~*~*~

-זה במידות המקוריות כדי שתראו יותר טוב-

אבאלה, זה מה שקורה אחרי שלוקחים סמים.

עם אתם מכירים מישהו שמשתמש אז תנסו לעצור אותו איך שהו, תפנו לעזרה.. אני לא יודעת.

פשוט כבר לא פעם ראשונה אנשים מתו מסמים.

יהיה זכרו ברוך.

~*~*~*~

אז כדי לסיים את הפוסט הזה בנימה טיפה יותר שמחה הבאתי לכם פה שיר שמצחיק אותי כל פעם שאני שומעת אותו

אני יודעת שהוא על זונה משוגעת אבל עדיין זה מצחיק (אותי).

להתראות לכם עד הפוסט הבא, שלכם דשה  (אני אובססיבית לסמילי הזה)

זאת כזאת מוזיקה מאגניבה

שלום לכם קוראי היקרים, מה שלומכם היום?

כפי שהבנתם לא עזבתי את עיניין השפה הגבוה, כי.. לסיבה אתם מודעים או שפשוט רדו לסוף הפוסט הקודם.

יש לי מספר מילים להגיד לאחת שמגיבה לי בללא שם-

לא אהבת את הציורים? אפחד לא מבקש ממך להשאר.

פשוט עופי מפה וזהו, תחסכי לכולם עצבים.

פשוט האידיאוטיזם הזה כבר עלה לי על העצבים

וכל המעוניינים סיימתי את הציור אשר כמעט שבוע(!!) ציירתי אותו, קבלו את התוצאה:

מה אתם אומרים? נכון נחמד

ואם לומר את האמת אני מרגישה מצוין גם עם כואבת לי הבטן, אלמה לא מפסיקה לבכות כי היא רוצה חטיף, אינני מוצאת רעיון לציור(בעצם מצאתי אחד, פינגווין. אך לצערי הוא דומה מידי לניקיטה. וזה רע) לכן אתם מוזמנים להציאה לי רעיונות.

כזכור לי, לפני חודש בארך הורי הלכו למלחה וקנו צבע לקירות בצבע שמנת כפי שביקשתי וכמובן שאין לנו זמן לצבוע אותו.

והנה, הללויה הגיע סוכות. אני מקווה שכל הקירצוצים של "אבא תן לי לצבוע את הקירות" וגם כן "צבע הקירות הזה מכוער, תן לי מברשת בשיניים. כמובן שגם ספוג לחדר שלי. ואני הצבע" לומר את האמת הכל הלך לתחת.

אבל אני מקווה שמחר אנחנו כבר נתחיל בתהליכי צביעה-נו טוב, רק אני.

הגיעה הזמן שאני החזיק את עצמי מעט ביידים,

למזלי אני כבר מצליחה-אני מקווה שעד סוף סוכות אני הראה נורמאלי.

פשוט ישנה הרגשה כזאת שאת פשוט לא מרוצה מעצמך, לא אוהבת את איך שאת ניראת או מתנהגת.

וזה מה שקורה לי בינתיים.

אתמול אני ואימי היקרה, הלכנו לנו לעיר-לקנות נעליים.

מה לעשות שאנחנו אובססיביות לנעליים, והמחירים לא כזה משנים.

אז הלכנו לנו בעיר ואני רואה מגפונים שעולים 500 ש"ח היתם מאמינים? זה נורא.. הייתי קונה מגפונים מאלדו ב500

אז לכל האנשים אשר חושבים שמגפונים זה רק לנשים מבוגרות(או פאקצות למינהן, תבינו הן לא יודעות אפילו מה זה) אז הוא טועה, ומדוע?

כיוון שיש עיצובים מדהימים שמתאימים לנערות עם עקב נמוך, בעצם ישנם עיצובים שמתאימים לכולם.

הנה גודל העקב שאני רוצה, וברור שלא את העיצוב הזה, אלא משהו יפה יותר (אני ראיתי אחד כחול מעניין אשר חלקו העליון הוא סוודר ) ולביש יותר.

הלכו לעיר מסיבה פשוטה בעצם-אני צריכה מגפיים. אז מצאתי לעצמי מגפיים, תוצרת איטליה (*-*) אשר עולות 600 ש"ח

והמחיר הגבוה הוא כיוון שבפנים ישנם וואנבי מידרסים גם כן אפשר לרוץ בהם כי ההרגשה היא כמו בנעל ספורט טובה.

הייתי שמה תמונה אך אין לי כוח לצלם עכשיו, אז בהזדמנות בעריכה אני הוסיף.

החלום הגדול שלי זה ללמוד באוניברסיטה המלכותית לאומנויות בלונדון.

 

שלכם דשה

 

שלום לכם חברים נחמדים (:

יום כיפור הגיע וכולם צמים ומבלים בחוץ על הכביש בקור שכזה

ואני במקום לעשות משהו מועיל לעולם, מחליטה לצייר.

אז אני רק בשלבי התחלה בלצייר מכוניות, ולומר ת'אמת מאוד התרשמתי מעצמי.

אבל אחרי שעשיתי את השרטוטים הראשונים הגיע האח הקטן והמעצבן שלי, כמובן שהוא בתור חובב מכוניות וכוסית אליהן החליט להתחיל לצרוח ולהגיד שהשרטוט שלו.

ברגע שהיצור הביט במסך המחשב וראה תמונת פרארי שלקחתי ממנה השראה הצלחתי להוציאי את השרטוט מבין אצבעותיו, לצערי היצור לא פראייר. הוא ביקש שאני הצייר לו מכונית וכמובן שאני עשיתי את זה, (תבינו הוא עוד מעט בן 4)

אחרי שש שעות שרטוטים, קשקושים ומחיקות יצא לי זה:

מה אתם אומרים? האמת במציאות הציור הרבה יותר יפה פשוט המצלמה הזאת הרסה הרבה דברים ובמיוחד את האיכות

אבל אני ממש אהבתי, אחרי שנים שקשקתי דברים פשוטים שהיו אמורים להיות מכוניות. יצא לי משהו אנושי ויפה למדי

אני גאה בעצמי וגם הוא רצה את הציור הזה, שגם אליו ישבתי מהבוקר וסיימתי לא מזמן:  

ל"כוסית" לא נשאר מקום לראש אז וויתרתי אליו. אתם מוזמנים לדמיין כל מה שבא לכם, אני חשבתי לצייר אותה בלונדה עם שיער ארוך כזה אתם יודעים. ואם רואים אז די התלבטתי בגודל החזה שלה, נו טוב מה לעשות בהתחלה הוא היה פי שתיים יותר גדול

אז אני במקום לצום, אוכלת כמו אלוהים יודע מה את המטעמים המעודנים שסבתא מכינה ומורידה את כולם בשירותים בגלל הדבר או הווירוס הזה שיושב לי בקיבה ובגללו אני יושב בשירותים יתר על המידה.

אז מי שרוצה לדעת, הבנתי שהסבתא שלי היא בן אדם חמוד כזה וגם האוכל שהיא מכינה טעים במיוחד, אני יושבת על דיאטה אחרי שהשילשולים יפסקו

ולחזור לנושא הציורים, שתדעו ההשראה שלי בציור עם הכוסית בלי הראש היא:

אבל הוספתי טיפה גם מזאת שהיא ההשראה שלי לפרארי שציירתי לאח שלי:

אלוואי אלי מכונית כזאת, ארג אני חולה על פרארי

ולחשוב על זה שכעט כל הבית חוץ מאבי ישנים, מה כבר השעה? הייתי רוצה ללכת עכשיו החוצה ולטייל עם מישהו

אך קר מידי. מצער

אני מנסה לכתוב בשפה טיפה יותר גבוה מהרגיל כדי לא לשבת שעתיים אחרי הלימודים וללמוד עם רנית הבעה ולשון כל יום, העברית שלי רדודה(?) והבטן מתנפחת.

אני חושבת על נושא לציור, אולי אני העשה את בקשתו את וויקטור והצייר על הנייר החום משהו שקשור לסייף והוא יתלה באולם, או שבמקום הציור אנשים יראו את ראשי ומתחתיו הכתוביות "היא לא הגיעה לשיעורי סייף, וזה מה שקורה כאשר מעצבנים את ויטה" וכן עצוב, יש למישהי איפור עמיד?

אולי הציור הבא שלי תהיה אסלה עם ראש של חתול, לא בעצם הוא כבר קיים.

כיוון שבטני כבר לא עומדת בלחץ אני הרוץ לי לשירותים,

תיקנו לי נייר טואלט בדרך לסופר.

שלכם דשה