אחד השירים היחידים שאני אוהבת בעברית
~*~*~*~*~*~*~
חברס, שלום לכם
וואי כמה זמן לא ביקרתי בישרא
(תאשימו ת'אינטרנט הדפוק שלי), אלוהים ישמור כמה דברים קראו בזמן הזה.
אם הייתה לי אפשרות (והחרא היה עובד לי
) הייתי בעדכנת כל, אהמ.. שניים שלושה ימים?
דבר ראשון,
Bonne annee!
ותירגום
שנה טובה!
אני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי לאחרונה, אני פאקינג מתה פה מקור. זה משגע אותי
אני הולכת בבית במינימום 3 שכבות, אבל מתארת לעצמי של אפחד פה לא אכפת אם קר לי, או לא.
נתחיל לספר בהדרגה, ונראה עם תצליחו לעקוב
אז כך, הכל מתחיל אי שמה, מתי שהיה חמים ונעים. נפגשנו במרכז, כרגיל
החבורה המשועממת. אבל הפעם הצטרפו אלינו גם
נסטיה ודוד (שדרך אגב תשמעו
אליהם הרבה). כמובן שהיה נחמד והכל, אבל אז לא כזה הקרנו.. את דוד ואת נסטיה.
וכך עובר לו הזמן, מצאתי דרך אישתי
(מסר:אישתי!!! חג שמח. פאק אני חייבת לראות אותך) את הטלפון שלו. אווו איזה רגש..
התחלנו להפגש ולהזמין את דוד איתנו, היה כיף לא נורמאלי. כמובן שלקח הרבה זמן להכיר ולהתחבר, אבל בכל מקרה.
נעבור שניונת נושא.
~*~*~*~*~*~*~
זוכרים את נער האוטובוס? (מתוך הפוסט, של.. לא זוכרת)
"ביום ראשון אנחנו ניקח 33 ועם לא אני אשפד אותך (:
אני פתאום נקשרת כל כך לאמינם שזה מפחיד
אבל אמינם מדהים.
מתי שאני הצליח להעביר תמונות מהפלא למחשב אני האלה תמונות של מישהו (ועם אתה קורא פה -הפעם בלי בדיחות אני רצינית-
תגיב ) חתיך במיוחד קצת יותר גבוה ממני (שזה די מפתיע כי אין הרבה כאילה),
שיער שטני-בלונדיני עם עיניים בצבע תכלת-אפור-כחול או בקיצור עיני מלפלפון.
אעההה
"
ועכשיו? אז עכשיו אני מכירה אותו אישית, תאמינו או לא, אני רוצה לשפד אותו, לרצוח אותו וכדומה
הוא היה אחד האנשים החמודים שהכרתי, דיברנו יותר משש וחצי שעות.. וגם אננסים היו קשורים 
אלוהים יודע מה קרה, ואני יודעת מה, הוחלט לסנן אותי.. יאי מי (אהה.. איזה שיר גדול),
תבינו שבפעם ה"ראשונה" שהתראינו כמעט התנשקנו.. פאק איזו משועממת אני. אני
לא הלחיל לספר לכם את כל ההיסטוריה של מה קרה, מי ואיך, אבל מה שהכי הרתיח
אותי זה המקרה של האוטובוס. בשיאי תמימותי שמעתי I Am Ghost בפול ווליום כהרגלי, מתפללת לא לראות אותו. כי אלוהים יודע מה תהיה התגובה שלי.
ברור שמי שזה לא יהיה, שונא אותי.
הרגשתי שכל הנסיעה מישהו נעץ בי מבטים, לא כאילה שאין
עוד על מי להסתכל. אלא מישהו מוכר, נדמה לי שאחדים מכם מכירים את זה. וכן,
ראיתי אותו בטעות. אבל ראיתי אותו. חרא. אם האוטובוס לא היה מלא בדויסיקים
שהסריחו כאילו שאף פעם לא התקלחו הייתי הורגת אותו. ומה שהעליב, זה שהוא
הביט בי בחיוך יופלה (האמת שיהיה לו בכיף) אבל ברגע ששם לב שראיתי אותו, הלך להתחבא מאחורי גבעת חלפון 2 עדין באותו חיוך.
מצטערת על החפירה.
~*~*~*~*~*~*~
ונחזור חזרה לנושא הקודם
התחברתי והכרתי את האנשים הכי מדהימים בעולם (אוקי איזה פרחי מצידי, אבל לא נורא), גילתי תגלית נפלאה D:
דוד מאוד מאוד נוח, כן זה לא נשמע טוב..
התרחקתי טיפה מאדם אחד, וכנרא לטובה. לא בטוחה אבל בכל מקרה נמאס לי להיות צבוע לידו.
(לא, זאת לא את אישתי)
~*~*~*~*~*~*~
שמתי לב שהשתפרתי יותר בציור, וזה כל כך משמח אותי
אתם לא מאמינים איך. הייתי מצלמת ומראה לכם אבל המצלמה הורסת את האיכות והורסת את הציור
אני החשוב על זה.
~*~*~*~*~*~*~
חראות שכמוכם, לכם יש חופש חנוכה. לי אין.
ואני הולכת להסביר לכם למה -מסכנים-, זה בגלל הקורס האינטנסיבי הזה בצרפתית.
למה הסכמתי בכלל?
~*~*~*~*~*~*~
ועכשיו, אני הסיים את הפוסט החופר במיוחד הזה.
אז עד הפעם הבאה קוראי היקרים,
דשה
נ.ב- למי יש פייסבוק? (:
עריכה:
יש עיצוב חדש, חורפי כזה. אהבתי אותו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Killer Likes Candy
