האמבולנס הגיע.

"תתרחקו כולם", אמר אחד הרופאים והעומדים הפנו להם את הדרך.

קיילי המשיכה לשבת ליד גיאורג בוכה.

"גברת את צריכה לזוז", הוא אמר וקיילי רק הביטה עליהם בעיניים עצובות.

מתרחקת מעט וממשיכה לשבת על הריצפה הרימו את גופו של גיאורג על האלונקה.

גיאורג פתח לשניה את עיניו מתקשה לנשום.

"הכל יהיה בסדר!", צעקה קיילי לעברו ותפסה את ידו, מרימה את עצמה.

שימלתה היתלכלכה לגמרי, וקרעים היו ליד הברכיים שלה. רואה את גופו של גיאורג

על האלונקה מוכנס לתוך האמבולנס הדלתות נסגרו. מכשיר הנשמה חובר אליו עם האינפוזיה.

הרופאים פתחו את חולצתו וחיטאו את הפצע. אחד הרופאים נעמד לידה ונגע בכתפה.

קיילי היסתובבה אליו.

"גברת יש לך טלפון של אחד ההורים או החברים שלו?", שאל הרופא. קיילי רק הזיזה

את ראשה בשלילה. הרופא נשם נשימה עמוקה.

"אז כניראה נצטרך לעבוד קש...", אמר הרופא אך קיילי קטע אותו.

"יש לי את הטלפון של המפיק שלהם בעבודה, רק תגידו לי באיזה בית חולים

הוא ואני יגיע אליכם", אמרה קיילי נושמת נשימה עמוקה.

"הוא יהיה בבית חולים 'קריגסלאזר' שנמצא כחמש קילומטרים מכאן", אמר הרופא.

"אני יגיעה", אמרה קיילי ללא להגיד שלום רצה על עקביה לעבר העבודה שלה. מתפרצת

פנימה המנהל היתנפל עליה.

"קיילי איפה לעזעזל היית?!", צעק הוא אך היא היתעלמה ממנו ורצה

לעבר המזכירה.

"תביא לי מיד את הטלפון של המפיק של טוקיו הוטל!", היא אמרה ושמה את ידיה בכוח על השולחן.

"למה את צריכה?", שאלה המזכירה בעיניה הגדולות מתחת למשקפיים.

"תביא את זה כבר!", המשיכה לצעוק קיילי. המזכירה שהוציאה את התיקיה הביאה לה את המספר.

יוצאת מהחדר שלה במהירות היא נתקלה במנהל שוב.

"קיילי תעצרי", אמר המנהל ותפס בידה.

"עזוב אותי אין לי זמן אלייך...", אמרה קיילי יוצאת מהאחיזה ורצה לעבר היציאה במהירות.

המנהל אשר נכנס לתוך חדר שלו הביט על המזכירה אשר עדיין ישבה המומה.

"מה היא לקחה?", הוא שאל אותה.

"מספר טלפון של דיויד...", ענה היא וחזרה למחשב שלה.

'למה הילדה הזאת צריכה אותו?' שאל את עצמו המנהל והיתקרב לעבר שולחן המזכירה.

"ואת במקום לשחק במשחקי מחשב אולי תעשי משהו מועיל", הוא סינן לעברה ונכנס לחדרו

בדרך לוקח את התיקיה שהיה רשום עליה באותיות גדולות 'טוקיו הוטל'.

קיילי תפסה את המונית הראשונה שראתה בדרכה.

"לבית חולים 'קריגסלאזר' בבקשה" היא אמרה והוציאה את הכסף האחרון שנישאר

בארנקה. נהג ספר אותו והתחיל לנסוע. עברו כעשר דקות עד שהיא הגיעה לשם. יוצאת

מהמונית ומברכת את הנהג ליום טוב היא נכנסה לתוך בית החולים צועדת לחדר המיון.

"גיאורג ליסטינג בבקשה", אמרה קיילי לפקידה אשר סיימה לדבר בטלפון.

הפקידה עיינה במחשב בתצומת לב רבה ואז הביטה על קיילי.

"בטיפול נמרץ", אמרה היא וחייכה. קיילי הודתה לה והלכה שם נתקלת ביציאה

בקבוצת אנשים ונופלת על הריצפה.

הביא הביטה על התקרה ולפתע פניו של גוסטב הופיעו מעליה.

"את בסדר?", שאל הוא והושיט את ידו מרים אותה מהריצפה. קיילי הרגישה מעט מסוחררת

ולא הצליחה לדבר. ביל היתקרב אליה גם ואמילי מרוב הדאגה קפצה על קיילי והתחילה לנער אותה.

קיילי רק הצליחה להנהן בראשה.

"אני מכיר אותך", לפתע אמר גוסטב והביט עליה.

"את מהאולפן של 'ויוה'. את אוספת התיקיות. את קיילי...", הוא ניסה להיזכר בשם משפחתה.

"סמית'", הצליחה להוציא בסוף קיילי.

"מה את עושה כאן?", שאל ביל מודאג מהמראה האלגנטי שלה, "את לא אמורה להיפגש עם גיאורג?",

הוסיף גוסטב למשפט של ביל כאילו הוא קרא את מחשבותיו.

"כן אבל...", ניסתה קיילי להגיד אך קול גברי קטע אותה. היא הביטה קדימה וראתה את הרופא

שצעד לעברה. אותו הרופא שראתה אותו ודיברה איתו ליד האמבולנס.

"השגת את מספר הטלפון של המפיק?", הוא שאל אותה נעצר לידה ולא מתייחס לאנשים העמדו סביבה.

קיילי הושיטה לעברו את המספר.

"איך הוא?", שאלה היא והביטה בעיניים דואגות כאשר הדמעות כמעט פורצות מהן.

"הדקירה אינה עמוקה, זה רק השוק שהוא קיבל מכך. אנחנו עושים לו עכשיו תפרים. שום

איבר בגופו לא נפגע, ואין שטף דם. כניראה עוד פחות משבוע הוא יוכל לחזור למיטבו", אמר

הרופא והלך מהמקום. קיילי נשמה נשימה עמוקה והבנים הביטו זה על זה לא מבינים.

"על מה לעזעזל הוא מדבר?", שאל ביל והרים גבה. גורם לקיילי לפרוץ בבכי מר.

"זה גיאורג, דקרו אותו...", היא אמרה מיללת בכל הכוח.

"מה?! איפה הוא?!", שאל גוסטב וביל התחיל לרעוד מרוב פחד. אמילי באה

וחיבקה אותו. קיילי הצביעה על הדלתות שמעליהן היה רשום 'טיפול נמרץ'.

"ואיך הוא?", אמר ביל.

"הרופא הסביר את הכל, לא?", שאלה קיילי מנסה להירגע.

"לא לזה אני מתכוון, אני מתכוון לאיך זה קרה?", אמר ביל מתקן את עצמו

מרגיש את דמו גועש בתוכו.

"האקס שלי... הם רבו, גיאורג נפל. ראיתי סכין...", אמרה קיילי בשקט

מנסה לשכוח מהמראה שראתה. גוסטב ריחם עליה ודאג מאוד. הוא הקים אותה על רגליה.

"קדימה קומי, בואי נלך לשתות משהו... ולהירגע", הוא אמר וקיילי נשענה עליו.

"אתם תישארו פה", הוא פקד על ביל ואמילי. ביל לא אמר דבר ואמילי ענתה במקומו.

מרגיש את עצמו לא מסוגל יותר לסבול דבר הוא הביט על אמילי שליטפה את ידו.

מרחיק את ידו מידה הוא רץ החוצה.

אמילי לא מבינה הביטה על גופו מתרחק ממנה, זורקת את התיק שלה היא רצה לעברו.

"ביל עצור!", היא צעקה לו אך לא נעצר. רץ לעבר הדשא ועובר אותו נעצר ליד הגדר אשר

נבנה מסביב לבית החולים.

"ביל מה קורה איתך?", צעקה אמילי שהשיגה אותו. ביל עמד, מחזיק בגדר. ראשו

מופנה כלפי מטה והוא מתנשף במהירות. דמעות ירדו מעיניו.

"ביל מה קורה איתך לעזעזל?", חזרה אמילי על השאלה ונגעה בכתפו.

"אני עייף, אני עייף מהכל. מהשקרים, מכל דבר שקורה מסביבי! אני שונא את עצמי.

אני לא מצליח בדבר!", זעם ביל והמשיך, "אני נגעל מעצמי אפילו", הוא אמר בקול חנוק

מנסה לעצור את הדמעות.

"זה לא נכון, אתה לא צריך לשנוא את עצמך. אני יודעת שאתה האדם הכי מדהים,

הכי טוב שאני מכירה ביל. ודבר מסביבך אינו שקר, אני הרי אמתית. ביל אני לידך,

וזה הדבר הכי חשוב", ניסתה אמילי להרגיעה אותו.

"די אל תבכה", היא המשיכה באה מחבקת אותו מהאחורה ושמה את ראשה על גבו.

"לא אמילי, תעזבי אותי בבקשה...", היתחנן ביל.

"אני לא עוזבת אותך בחיים", אמרה אמילי עומדת על שלה.

"אמילי עזבי אותי!", זעם ביל.

"אני... אני לא מבינה...", אמרה אמילי והיתרחקה מהצעקה שלו. ביל היסתובב לעברה,

עיניו אדומות מהדמעות שזלגו. הוא רעד כולו מביט עמוק בעיניה.

"מה קורה לך ביל?! לאן נעלם הביל הנהדר שפגשתי והכרתי כל חיי?", היא שאלה אותו

עומדת לפרוץ בבכי גם אך מחזיקה את עצמה בידיים.

"אין אותו ביל... תשכחי ממנו, ותשכחי ממני!", ביל סינן לעברה והוריד את ראשו.

"מה? למה? אני לא רוצה לשכוח ממך, אני אוהבת אותך!", אמרה אמילי והיתקרבה

אליו מלטפת את פניו. ביל הביט עמוק בעיניה כאשר דמעות ממשיכות לזלוג מעיניו.

'אלוהים היא כל כך יפה. אני כל כך אוהב אותה... אבל אני חייב לעשות זאת' הוא חשב לעצמה

מביט לעיניה שהקסימו אותו בדיוק כמו בפגישה הראשונה.

"ביל?", אמרה אמילי מחכה לתשובה.

"אני לא אוהב אותך אמילי! עזבי אותי...", אמר ביל ודמעות פרצו עוד יותר בחוזקה.

"אני לא מאמינה... שמעת! אני לא מאמינה לך!", צעקה אמילי.

"את כן, אני לא אוהב אותך אמילי! תעזבי אותי! כל מה שהיה בינינו הייתה טעות!

אל תגרמי לי לפגוע בך עוד יותר...", אמר ביל בצעקה רבה. אמילי פרצה בדמעות. היא היסתכלה

על ביל שבכה גם. מרימה את ידה וסותרת לו ביל הרגיש בכאב הפרץ בגופו.

אמילי היסתובבה ממנו וברחה מהמקום.

נופל על הדשא הוא הדליק סיגריה. מביט על גופה של אמילי שמתרחק ממנו יותר ויותר.

'רוצי, ילדה רוצי... ואל תביטי לאחור' הוא אמר בליבו. מנגב את הדמעות הוא עישן סיגריה אחת

וכיבה אותו, מרגיש באי סיפוק הוא המשיך לעשן כך עוד חמש סיגריות ברציפות.

מתאושש מעט הוא קם. צילצול פלאפון נשמע והוא ענה.

"ביל איפה אתה?", נשמע קולו של דיויד מהקו השני.

"בבית החולים, ואתה?", שאל ביל.

"גם כרגע דיברתי עם הרופא ואני צריך עכשיו להיפגש עם גוסטב והבחורה הזאת. אני מצפה

ממך להיות בבית הקפה מיד!", אמר הוא וניתק. ביל לא הספיק לענות הוא רק נאנח.

צועד לעבר בית הקפה הוא לא הרים את מבטו אף לשניה אחת.

נכנס הוא ראה את גוסטב, קיילי ודיויד יושבים בבית הקפה ליד חלון הראווה ומדברים.

דיויד הבחין בו והזיז את ידו בקריאות. מישר את הכובע ביל שיפשף את עיניו ונכנס פנימה.

המשך יבוא...

"טום יודע על כך?"