|
| 11/2007
מורשת של 23
זרוק באמצע שום מקום, הרחק מהכל,
ולא יודע לאיזה כיוון לשחות.
נראה שמכל כיוון אין הרבה תקווה.
מטביע את עצמי במוזיקה,
עד שהבועות מפסיקות.
כשהשמש יוצאת, לשניה נראה שהאוקיאנוס מתייבש לשלולית,
אבל זה לא נמשך הרבה.
הכל מתמלא מהר יותר משמתייבש.
ככה עוברים הימים,
ואני סביבון חצי רוח חצי נתח בשר,
מסתובב בלי מטרה עד שהלילה משכיב לישון, כמו כדור שינה,
לא כי צריך או רוצה,
אלא כדי שגם היום יעבור.
מחר תמיד נשמע יותר מעניין, עד שהוא הופך להיום ומאבד את הטעם,
ואני מאבד את עצמי עוד קצת כל פעם מחדש.
בלי חצים לזרוק למטרה אין חשיבות לימים,
ואני כמו חץ, בלי כיוון, בלי מטרה,
וכך גם בלי הרבה משמעות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
