|
| 11/2007
עלה ושורש
אחרי שחיכיתי כמה זמן בקור החורף מתפתח, התחלנו ללכת.
רגלי כשלו כמעט, כל צעד וצעד, אך למרות זאת הרגשתי שאני מרחף כמעט.
והתחלתי לרחף, לרגע קט, במחשבות.
היום ראיתי שוב את הסרט,
ושוב הוא גרם לי להלם,
אם כי הפעם התאוששתי יותר מהר.
הפעם ידעתי איך לעכל אותו.
יחד עם זאת, אני מרגיש שהוא גרם לי לחזור לחוג במעגלים.
עד שהשלמתי עם ההשקפה האחת,
הוא גרם לי לשוב לאהוב את החיים בצורה האנוכית,
גרם לי לרגע לרצות לא למות.
אבל גרם גם לדברים אחרים.
נזכרתי, וכאילו שמעתי זאת באוזני,
עד כמה שהחיים נדירים ביקום המתפשט,
כמה שהם יקרים, בכל צורה וצורה.
כשיצאתי אח"כ, אורות הפנסים הזכירו לי שוב ושוב
את הרגשת ה'אלמוות' אותה הסרט מעביר,
הרגשת ה'נצח' שעובר דרך הגוף.
אולי בגלל זה עפתי בלי כנפיים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
