|
| 11/2007
I
הימים הפכו לרדופים. לא יכול לסבול איך הם גוועים ככה.
יום אחרי יום, מצמוץ אחרי מצמוץ. דבר לא משתנה, והכל נשאר שונה.
היום זה בדיוק חודש.
אני כבר חושב על זה פחות, וככה זה גם משפיע עלי פחות.
עדיין משפיע. עדיין כואב.
לראות שוב ושוב את השמיים בוערים, ונופלים. וככה זה מרגיש, כמו נפילה מתמדת.
מסתבר שאם חושבים על משהו מספיק זמן,
הוא נהיה יותר חשוב לך ממה שהיה בהתחלה,
חלק כלשהו ממך, פיסה של מחשבות.
ראיתי שוב את sunshine. מזכיר את המעיין.
קשה להאמין לפעמים שהפסקול נכתב על ידי מישהו.
לפעמים נראה כאילו הכל נעצר, ורק המוזיקה ממשיכה,
בתוך הראש, ואף עמוק מזה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
