|
| 11/2007
הפוך, בבקשה
עמדתי מול החלון בחשכת החדר, מואר מפנסי הרחוב שממול.
הבנתי, אולי, מהו הסם המרגיע שלי.
השקט.
בלי רעש רקע, בלי דיבורים מיותרים, בלי כלום.
חודר לורידים ומשפיע מידית.
לכל חדר ומסדרון יש את השקט שלו. וגם לכל מפלס.
גלי הקול העוברים דרך מכשולי החדר מאפשרים לי לחוש את החדר הפעם.
כל צליל שנשמע אני יודע מה המקור שלו, מה הסיבה לו, ואיך הוא נשמע בפרטי פרטים.
ממש מאין אלוהים,
ורוחי מרחפת מעל הרצפה הקרה.
למרות דעתי על הקור,
הוא מצליח לקרר עוד יותר את האווירה.
מגדיל את השפעת השקט השורר.
כאילו כל העולם קפא, מלבדי.
עכשיו אני מרגיש הכי ערני,
עכשיו,
כשכולם ישנים, רגועים.
ביום, הכאוס האורקולי משכיב אותי לישון.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
