|
| 11/2007
חלום מָשָׁלי
התקוות התעופפו באוויר, התרוממו מעלי כשחלום
ילדותי הפך בהדרגה לחלום אמיתי. הפתעתי,
גם את עצמי, כשהעזתי להרים את המבט,
במבוכה מסויימת. בשקט ובסוד המבט הסתכן
והעז ללטף את קרני השמש. לאט לאט, קרן
אחר קרן הצליח המבט להכיל את השמש. אהבתי
את השיכר הנדיר שהשקתה אותי ההצלחה.
הושטתי ידי מולי לאחוז בה, לתלוש ולענוד
בגאווה, אך רק אוויר היה זה שהצלחתי לתפוס,
וגם הוא מצא דרכו להמלט. בשעה הזאת,
השמש כבר צרבה את עיני, וגם כשהתרסקה
מעבר לאופק, צללית שלה נשארה
לכודה באישוני לבי.
כל יום מסתכל מחדש למעלה, ומחפש אותה.
והיא חגה מעלי ואני סביבה. כל יום מזכירה
מחדש את אחיזתה בי, בלי שיש צורך בכך.
נשארת צרובה בעיני, היחידה שרואה בכל
כיוון וכיוון, דקות אור מידי האוזלת נפשה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
