אחרי בית הספר נסעתי לביתו, היום האוטו היה אצלי כיוון שזה היה היום החופשי של אבא שלי מהעבודה.
במעלית אמרתי לעצמי לא לכעוס, אולי זאת אי הבנה אחת גדולה.
נקשתי בדלתו, והוא פתח אחרי כמה שניות "ראיתי את העיתון היום" היה הדבר הראשון שיצא מפי.
הוא נאנח והשפיל את ראשו "אנחנו צריכים לדבר.” אמרתי והוא הסתכל עליי "אני יודע.. אבל עכשיו זה לא זמן טוב.” כיווצתי את גבותיי במבט לא מבין "מה קרה?” שאלתי והוא שוב נאנח "אני מבטיח לך שלהכל יש הסבר, תאמיני לי.” הוא אמר לפני שהיא צצה מאחוריו "זאת הפיצה שהזמנו?” יפה יותר במציאות מאשר בעיתון, שיערה חלק ומבריק, עורה כהה ומושלם "אה, לא.” היא אמרה ונעמדה, מביטה בשנינו "אני אלך.” אמרתי והסתכלתי עליו לפני שסובבתי את גבי והלכתי לכיוון המעלית. מחזיקה את הדמעות שעמדו כבר בגרון, המעלית הגיעה עם אנשים בתוכה 'יופי!' חשבתי לעצמי 'עוד תשע קומות להחזיק את הבכי'.
מיהרתי למכונית, ישבתי בתוכה ובכיתי, בכיתי כשכל המחשבות הכי רעות עוברות לי בראש,
בכיתי עד שנרגעתי ונסעתי לביתי.
נזרקתי על המיטה, מסתכלת על התקרה ומנסה להבין מה קרה? איפה טעינו.. איפה אני טעיתי!
הרצתי את כל יום האתמול בראשי ושום דבר לא נראה לי משונה, הפלאפון רטט בכיסי ומיהרתי לשלוף אותו, זה לא היה הוא.. זאת הייתה אחת הבנות שבחרתי שוב לסנן.
~
בבוקר למחרת, ישבתי בשורה האחרונה בכיתה ובהיתי בשולחן, שרבבתי לבבות שבורים ופנים עם דמעות.
הוא התקשר באמצע שיעור והייתי חייבת לסנן אותו, רציתי לדעת מה קרה, מה קורה, מה הלאה.
~אני בשיעור~ שלחתי לו מבלי שהמורה ראתה
~מתי את מסיימת ללמוד היום?~ הוא החזיר תוך רגעים ספורים.
~14.00~ עניתי לאחר שהמורה הסתובבה לכתוב על הלוח
~אני אאסוף אותך מאחורי הפח ליד בית הספר~ הוא סיים את השיחה.
העתקתי מהלוח מבלי להבין מה אני כותבת, רק חשבתי על מה אגיד לו, ודמיינתי איך תלך השיחה.
~
14.00 פעמון בית הספר התנגן, סיימתי להעתיק מהלוח, הכנסתי את הדברים לתיק, עברתי דרך הלוקר משאירה שם מילון אנגלית ויצאתי לכיוון פח הזבל הירוק שמאחורי בית הספר, המכונית שלו עמדה שם.
הסתכלתי מאחורי ואף אחד שאני מכירה לא היה שם, נכנסתי למכונית.
“הבייתה?” הוא שאל ואני הנהנתי בראשי, הוא החל לנסוע ושנינו שתקנו.
הגענו לביתי והוא עצר מסתכל עליי “אז?” שאלתי והוא משך בכתפיו “אתה רציני?! אחרי אתמול זה מה שמגיע לי? הסעה הבייתה?!” הוא שתק והסתכל עליי “לך תזדיין!” צעקתי ויצאתי מהמכונית, הולכת בעצבים אל תוך הבית “אחחחחח!!” נאנחתי אחרי שסגרתי אחריי את הדלת “מה קרה?” סבתי הגיחה מהמטבח “קפוא בחוץ” אלתרתי ורצתי במעלה המדרגות.
הוא התקשר “מה?!” עניתי בצעקה “אני מצטער” נאנחתי “על מה?! תסביר לי כבר מה קורה!!” התיישבתי בייאוש על המיטה “אני לא יכול..” תפסתי את ראשי ביד אחת “אז מה אתה רוצה ממני?” שאלתי וקמתי מתהלכת הלוך ושוב בחדר “אותך..” הוא אמר והתכופפתי מחבקת את ברכיי “יש לך אותי.. מה לעזאזל קרה? רק אתמול בבוקר הכל היה מושלם” שמעתי אותו נאנח מהצד השני “בפגישה הזאת שהייתה לי..” סבתי קראה מלמטה “מיי אני הולכת לחברה בואי לנעול את הדלת, את לבד!” ירדתי, נשקתי לה בלחי והיא יצאה “תיזהרי יש מישהו ברכב מול, אם עוד מעט זה לא נוסע תתקשרי למשטרה. זה יכול להיות סוטה.”
המונית שהיא הזמינה צפרה והיא מיהרה להשתחל פנימה “אתה יכול להיכנס אין אף אחד בבית.” אמרתי בטלפון והוא יצא מהמכונית והתקדם לקראתי, ניתקנו שנינו את השיחה והוא נכנס “בוא נעלה” הוא סימן עם ידו שקודם אני אעלה וכך עשיתי.
סגרתי את דלת חדרי לאחר שהוא נכנס.
הוא התיישב על מיטתי ואני עמדתי מולו, הוא אחז במותניי וקרב אותי אליו “מה קרה בפגישה אתמול?” הוא נאנח והביט בי “הם אמרו... שמכיוון שאין לי חברה או מערכת יחסים מתחילות שמועות מופרכות שא' אני זיין, או ב' הומו” הנהנתי בראשי והתיישבתי לידו “אז הם אמרו שכדאי שיהיה לי קשר עם מישהי” קטעתי אותו “אז בחרת במכוערת הזאת ולא בי כי?..” הוא צחקק “היא דוגמנית מוכרת בארץ, וחברה טובה שלי מהתיכון, זה קשר מפוברק, מיי.” הוא הסביר ואני נראיתי מבולבלת “לצורך פרסום בלבד.. אותה זה מקדם לעבודות טובות ואותי זה מוציא מהכותרות.” הנהנתי בראשי “אני לא רוצה להכניס אותך לעולם הזה, הדבר האחרון שאני צריך זה שיחטפו אותך ויבקשו כופר או משחק מכור” נאנחתי
“מה איתנו?” שאלתי “אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד..” נשמתי עמוק, מחניקה את הדמעות
“עד שזה ישקע טיפה, עניין השמועות עליי. אני חייב להיראות איתה בכל מקום, אני לא רוצה לפגוע בך, אם תראי תמונות אינטימיות” הדמעות החלו זולגות והוא ניגב לי אותן “אני אוהב אותך, אל תשכחי את זה, לא משנה מה את קוראת, או אילו תמונות את רואה, אני אוהב אותך. מובן?” הנהנתי בראשי והוא חיבק אותי.
התנתקנו והוא הסתכל עליי, “אל תבכי” הוא ביקש וניגב את דמעותיי, נשפתי אוויר חם והסתכלתי למעלה כדי להפסיק את הבכי “מה?” הוא שאל ומשכתי בכתפיי “אני עייפה”.
הוא קם וסימן לי להיכנס למיטה, צחקתי אך עשיתי כדבריו, הוא כיסה אותי “בוא תשכב לידי” ביקשתי והוא נעצר "אתה הולך להפוך אותי גלמודה כשתלך" הוא צחקק ונענה להצעתי, שכבתי תחת ידו הימנית, ראשי על כתפו וידי מחבקת את מותניו.
זמן ארוך שכבנו דוממים אחד לצד השנייה, ולמרות ששכבנו צמודים הרגשתי מאות קילומטרים רחוקה ממנו.
השמש שקעה “אתה תהיה חייב לעזוב אותי עכשיו, אני יודעת.” הוא נאנח וקם מהמיטה.
קמתי אחריו, ליוויתי אותו לדלת הכניסה, הוא הסתכל בי, נשק לי במצח והסתובב ללכת.
הבטתי בו מתרחק, לאט.. וחשבתי שיכלתי להציל את הקשר שלנו אם היה לי מה לומר ולא הייתי שותקת. במקום לעשות אהבה, שנינו פנינו לדרכים אחרות.
~
אומרים שלאבד אהוב זה קשה, שלאבד חבר זה קשה יותר. אבל לאבד את שניהם ביחד זה הכי קשה.
מה עושים כשחלק מחיינו פתאום איננו? אנחנו יודעים שצריך להמשיך הלאה, אבל איך?
איך ממשיכים הלאה כשיש בלב חלל עצום שדבר לא יכול למלא?
רק אתמול זה קרה, רק אתמול הוא עזב אותי, רק אתמול נפרדנו ואני מרגישה כאילו עברה שנה. שנה שלמה של כאב לב שמקשה על הנשימה.
~
שבועיים עברו, ניסיתי להשלים עם המצב, ניסיתי לחשוב שזה הכל הצגה שיהיה בסדר איתנו ושזה יגמר במהרה בדיוק כמו שזה התחיל.
לא היה לי זמן להכניס את עצמי לפאניקה כי התכוננתי לשלוש בחינות גמר בו זמנית.
יצאתי מבית הספר לכיוון ביתי, הצצתי בפלאפון שרטט בכיסי וסמס מאימא ~אני מבינה שבסוף היה לך תגבורים, נסענו קצת לים. יש אוכל במיקרוגל. נחזור לקראת ערב. אוהבים~
נכנסתי לאוטו ונסעתי הבייתה. האוטו של קארסי עמד מול ביתי, חניתי את האוטו בחנייה של אבי שהייתה פנויה וירדתי מהאוטו, עמדתי על הדשא של ביתי והוא ירד מהמכונית שלו, מסמן לי עם ראשו שניכנס הביתה.
פתחתי את הדלת ונכנסנו, נעלתי אחרי ונעמדתי מולו “מה קורה?” שאלתי, לא דיברנו שבועיים.
הוא הניד בראשו והתקרב אליי, מחזיק את ראשי בידו “אני מצטער שאני ככה מופיע בלי... בלי הזמנה” חייכתי וליטפתי את ראשו “בוא נשב” נכנסנו לסלון והתיישבנו אחד ליד השניה “אני מתחרפן! אני לא יודע כמה זמן אני עוד אוכל לשרוד בטירוף הזה של התקשורת...
כל יום אני יוצא לאימון הם למטה, מצלמים, צורחים שאלות, נוגעים, דוחפים.. ואני צריך להיות נחמד.
אני זוכר שזה היה לי כבר מזמן, אבל זהו זה נגמר ופתאום, בום! עוד פעם.” הוא הסתכל על הטלוויזיה הכבויה. "אני סחוט ומתוח, אני מרגיש שכל רגע יעלו על השקר הזה ולא יודע מה יקרה!
ואין לי עם מי לדבר..” הוא הסתכל עליי וליטף את פניי “את כל הזמן בראש שלי” חייכתי ונישקתי את ידו שעברה על שפתיי.
“אתה חייב להירגע, לשחק אותה קוּל, לשים זין על כולם, תחשוב למה אתה עושה את זה ותחשוב שזה משחק, זה לא אמיתי! אתה צוחק על כל המדיה הזאת, משקר להם בפנים, תן להם מה שהם רוצים, תספר את השקרים הכי מופרכים שתוכל לחשוב עליהם, תצטלם עם החיוכים הכי גדולים, כמו מלך!”
הוא חייך וקרב אותי אליו, מחבק אותי ונושם עמוק. "אני צריך את האוויר שלך, אני יכול לנשום אותך לתוכי?” צחקתי והסתכלתי עליו "את האור שלי, התפילה שלי, החטא שלי.” הסתכלנו לרגע בעיניים "אני יורד, אני שוקע לשום מקום ואני כל מה שאני לא רוצה להיות.” הנדתי בראשי “אתה עייף” קמתי מהספה ומשכתי אותו אחריי, עלינו לקומה השנייה ונכנסנו לחדרי.
שכבנו במיטתי, אחד מול השנייה והסתכלנו אחד על השנייה ואט אט נרדמנו.
~
זוג פרפרים חדש בסביבה, קארסי והדוגמנית ליאה מאשרים את הזוגיות.

קארסי וליאה תמונות חושפניות.

מה שלא ידענו על קארסי, ליאה מספרת + תמונות מהבית של הזוג.

כתבות, תמונות, ראיונות, פרסומות.
ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים.
זה היה בכל מקום בעולם ובכל מקום שאני הייתי.
חודשיים עברו מאז, חודשיים שאני מתהלכת בשגרה המשעממת שלי בלי רוח חיים.
החיים שלי חזרו להיות מה שהם היו לפני קארֵסי ואפילו גרועים יותר.
חודשיים שלא ישנתי לילה שלם ברציפות, הייתי נכנסת למיטה ומריחה את הצד שעליו הוא שכב חודשיים לפני ובוכה, בוכה את כל נשמתי החוצה.
וכשלאימא שלי נמאס שהחדר שלי מסריח והחליטה לנקות לי אותו, הייתי נשארת ערה שעות על גבי שעות בלילה ומסתכלת על הצד השני, בו הוא שכב, מנסה לדמיין אותו שם וכשפעם אחרי פעם הייתי נכשלת... הייתי בוכה.
בבוקר הייתי מתעוררת עם עיניים אדומות וגמורה מעייפות והייתי הולכת לבית הספר בלי חשק, חוזרת חזרה הבייתה בלי חשק, מתקלחת בלי חשק, אוכלת בלי חשק ובוכה.
~
"היי, מיי!” הסתובבתי וזו הייתה מורנה אחת מהבנות ההן.. “היי” אמרתי בעייפות “אני והבנות הולכות לאכול משהו בקניון.. ואנחנו רוצות שתבואי” היא אמרה בחיוך “אני גמורה בעייפות, למדתי כמו הלילה למבחן הזה בהיסטוריה ואני רק רוצה לישון.” שיקרתי, האמת היא שרציתי לחזור הבייתה ולבכות.
“את צריכה טרמפ?” היא שאלה ואני הנדתי בראשי “יש לי אוטו” חייכתי “טוב, תשני טוב” היא צחקה והסתכלה עליי הולכת למכונית שלי.
מספר שעות מאוחר יותר הפלאפון שלי צלצל, זה היה אחרי שתפסתי תנומה של כשעה, לכל צלצול הייתי עונה בתקווה שזה יהיה הוא.
“היי מיי, זו מורנה” התאכזבתי “היי” אמרתי ונשכבתי חזרה “אז אני מקווה שישנת טוב צהריים, כי אני באה לאסוף אותך בעוד שעה.” היא אמרה בהתלהבות “מורנה..” ניסיתי להתנגד “ואני לא מנהלת איתך משא ומתן, אני באה לקחת אותך עוד מעט, תתארגני ואני אדבר איתך.” וניתקה.
כל כך לא התחשק לי אבל ידעתי שאין לי ברירה. נכנסתי למקלחת ארוכה וחמימה, לבשתי ג'ינס כהה וגופייה שחורה, נעלתי כפכפים וסידרתי את שיערי, התאפרתי ושמעתי את צפירת המכונית שלה.
“היי" אמרתי והתיישבתי במכונית שלה "יש לך ריח טוב" היא אמרה והחלה לנסוע "תודה" צחקקתי "אז לאן זה?” היא בלמה בחוזקה אחרי שהבינה שהיא לא תספיק לעבור את הרמזור הבא "סורי, אממ סתם נפגשות כל הבנות, נשב קצת, נצחק" הנהנתי בראשי "אני מקווה שאין לך בעיה עם אלכוהול" היא אמרה בחיוך ועברה את הרמזור.
הגענו למקום, נחל מפכפך בשקט, גבעות של דשא והבנות באופק, פורסות שמיכה על הדשא וצוחקות בקולי קולות.
התקרבנו וריח של פיצה הטריף את בלוטות הטעם שלי "קנינו!” שתיים מהן צעקו על שלוש מגשי הפיצה "קניתי!” מורנה צעקה באותו הטון והניפה בידה בקבוק וודקה וורוד ביד אחת ובקבוק עם נוזל שקוף קטן יותר ביד השנייה.
התיישבנו על השמיכה והתחלנו מדברות, מוזגות שוטים, נוגסות במשולשי פיצה טריים ועסיסיים.
אחרי שעתיים, הפיצות נגמרו וגם השתייה נגמרה.
“אני לא מאמינה שהוא עשה לך את זה.” מורנה אמרה ואני ניגבתי את הדמעות "בן זונה!” צעקה מילי ששכבה על גבה ואני התפקעתי מצחוק "אולי ניכנס לנהר?!” שאלתי והן צחקו צחוק רועם "זה נחל!” מורנה אמרה בקול צווחני וחנוק מצחוק "אז מה!” קמתי על רגליי והורדתי את הג'ינס "לא!” היא קמה אחריי צוחקת "בנחל יש עלוקות וצפרדעים ולא יודעת מה.. מחלות!” היא עצרה אותי, כל העולם הסתובב סביבי, רק היא הייתה עמוד התווך שלי ואחזתי בה "את צודקת.” אמרתי והסתובבנו חזרה לכיוון הבנות "אין לי מכנסיים!” צרחתי באימה ואחת מהבנות זרקה לי אותם.
שכבנו על השמיכה, שיכורות, צוחקות, בוכות. לכולן היו בעיות שרק אחרי כמה שוטים יצאו החוצה, פתאום הרגשתי חלק מהן. גם לי כמו למורנה ולאורה יש בעיות עם החבר, אני לא מיוחדת, הן לא פחות טובות ממני כמו שחשבתי. התחלתי לחבב אותן מאוד. אולי אפילו לאהוב.
קיפלנו את השמיכה וזרקנו הכל לפח אחרינו "לילה טוב אהובות!” צעקנו מורנה ואני לחמש האחרות ועלינו למכונית שלה “אני עדיין שיכורה, אז ניסע ממש לאט” היא צחקה ואני חייכתי “אני מתגעגעת אליו..” צעקתי כשסגרתי אחריי את הדלת, מורנה הסתכלה בי ואני בה ולאחר מכן סטרה לי “סתמי! את צריכה להפסיק להסתיר את הרגשות שלך וללכת אליו! להגיד לו כל מה שאת מרגישה ומה את רוצה ממנו!” היא צעקה ואני הנהנתי בראשי “איפה הוא גר?”
~ 
לפנות בוקר, שיכורה, ירדתי מהאוטו של מורנה מול הבניין של קארסי, אמרתי שלום לשומר שעומד בקבלה המפוארת ועליתי למעלית, לחצתי את המספר 9 והמעלית החלה לנוע מעלה בשקט.
צלצלתי בפעמון וחיכיתי שהוא יפתח לי את הדלת.
“מיי?” הוא פתח בהיסוס תחילה משפשף את שתי עיניו, לבוש בבוקסר של הנבחרת בלבד ואותי זה הטריף "אהובי!” קפצתי עליו ונתליתי על צווארו, הוא סגר את הדלת אחריי "שתית?” הוא שאל כשהצליח להביט בפניי ואני הנהנתי בראשי בגאווה "איפה החברה הזאת שלך?” שאלתי והלכתי לכיוון חדר השינה הריק "היא לא כאן. מה את עושה כאן בשעה כזאת?” הוא הדליק את האור במטבח והוציא בקבוק מים "התגעגעתי אלייך כל כך!” חיבקתי את גבו בזמן שמזג כוס מים "קחי" הוא נתן לי את כוס המים, לגמתי מעט והנחתי אותה על השולחן "לא התגעגעת אליי?” חיבקתי אותו, ונישקתי את עורפו "יש לך ריח כל כך טוב!” צעקתי והוא צחק והשתיק אותי "את רוצה לחזור ככה הבייתה?” הוא הסתכל בעיניי והנדתי בראשי "יופי, אז שקט" הוא אמר והוביל אותי לחדר השינה "אוו! המיטה שלך.. אתה זוכר מה קרה בדיוק כאן בפעם האחרונה שהייתי כאן?” שאלתי והסתובבתי אליו, מחזיקה בידיו, עומדת על קצות אצבעותיי ומגניבה נשיקה קטנה ומהירה על שפתיו "זוכר?” שאלתי וליטפתי את חזהו "בזכותך, אני לא בתולה יותר.” טיילתי עם ידיי משרירי החזה שלו לשרירי בטנו "כמו החברות שלי" ניסיתי להכניס את ידיי אל תוך הבוקסר שלו אך הוא דאג לתפוס את ידיי וסובב אותי כך שאהיה עם הגב אליו "אבל אתה יודעת שהחברות שלי עושות דברים מעבר ל...רק סקס?” הוא שתק ונאנח , לא ידעתי למה הוא מתיר לי להמשיך לדבר ולברבר אבל גם לא הייתי מספיק צלולה על מנת לנתח זאת.
“הן ממש מכניסות את כל הזין אל תוך הפה.. או אחרי שהחבר שלהן גומר הן מלקקות את ה..” פה הוא קטע אותי "היי! היי! היי!” הוא צחק באי נוחות "מאוחר מדי בשביל דיבורים כאלה. לא אני ולא את צריכים סיוטים בלילה,אז קדימה לישון" הוא אמר ודחף אותי למיטה, מכבה את האור במטבח ושוכב לידי.
"אתה יודע כמה אני אוהבת אותך?” הסתכלתי בעינייו שהביטו בי "אין לך אפילו מושג.” הוא חייך "כמה אני מתגעגעת אלייך, כמה אני רוצה שתחבק אותי, שתנשק אותי, שרק תיגע בי.” התקרבתי אל שפתיו ונישקתי אותו, הוא לא התנגד אך גם לא נענה לנשיקתי מזה הבנתי שהוא רוצה יותר והתחלתי לעשות את דרכי לכיוון איבר מינו, הוא תפס אותי שוב והחזיר אותי למולו. "את לא יודעת מה את עושה.” הוא אמר וחיבק אותי מזיז את שיערי מאוזן ימין ומלטף את אזור הצוואר והאוזן " אתה יודע בדיוק מה אני אוהבת" חייכתי והרחתי אותו "אני אוהבת אותך.” אמרתי ונרדמתי.