כי הבטחתי שההמשך יבוא ועכשיו אחרי שקיבלתי את המשכורת החדשה שלי הגיע הזמן לסיים את הסיפור.....
טוב אז בשבוע אחרי ההיסטריה של מנהליי רק הלכה וגברה....
ביום א' לא קרה כלום, כמה לא מפתיע, צריך זמן לטפח את השקט שלפני הסערה, או את השקט שבתוך עין הסערה, לכו תדעו.
אבל יום שני היה סוער במיוחד, זומנתי לשיחה אצל הסמנכ"ל שאליו המדור שלי כפוף. ושוב נפתחה השיחה במשפט האולטמיטיבי - "הבנתי שאת לא מרוצה", ואני - עם הבוטות הרגילה שלי שואלת - "אם בטעות אתה מתכוון להתפטרות שלי?". ממש לא התאים לי שהם ניסו לייפות את הסיטואציה ולטאטא את אותה מתחת למרבד - מה אם לא תגידו את המילה - זה לא יקרה?
הוא שוב התנצל על העיכוב בסגירת השכר שלנו - ולקח את האחריות על עצמו. ובניגוד למנהל הקודם, שנשמע אמין כמו מוכר בשוק הכרמל שמנסה לעשות אליך רווח נקי של 900%, כמעט והאמנתי לו, אבל גם הבהרתי לו שממש לא מענין אותי מי האחראי לכך, ואני רוצה הצעה לא תירוצים (לא באלו המילים אבל זה היה התוכן) ו- 7 חודשים לחכות להסכם שכר זה "קצת" מוגזם, בייחוד כשלצערי עם סבלנות נורא קשה לשלם במכולת, "משום מה לדעת המוכרים זה לא מטבע סחיר?!?"
הוא ביקש עוד יום לסגור את ההצעה שלהם והבטיח לחזור אליי, הסכמתי כי הבטחתי למנכ"ל.
יום אחרי הייתי בהדרכה שהתעקשו שאני אלך אליה והמנכ"ל בא לפתוח את ההדרכה ושאל אותי עם קיבלתי תשובות. אמרתי שאני צפוי לקבל אותן בהמשך היום. אחרי זה סיפרו לי שהוא תפס את המנהל שלי והמנהל שלו וצעק אליהם שיסגרו איתי כבר. NICE 
כצפוי - כי אחרי הכל מדובר פה בפקידוסטן - לא קיבלתי באותו יום תשובות וגם לא ביום הבא ובסופו של יום רביעי בדרכי הביתה המנכ"ל שוב ראה אותי ושוב נשאלה אותה שאלה והוא שוב קיבל את התשובה - לא עדין לא קיבלתי תשובות. הוא אמר שאם מחר על הבוקר אין לי תשובה שאני אבוא אליו!!!!
ביום חמישי על הבוקר הגעתי וחצי שעה אחר כך כבר נקראתי למשרדו של המנהל של המנהל שלי והוצעה לי הצעה - ההצעה היתה טובה בהרבה ממה שחשבתי שיציעו לי (למרות שלעזאזל איך הם הגיעו דווקא למספר הזה אני אף פעם לא אדע) והכניסה אותי לבעיה. ביקשתי זמן לחשוב על זה ואמרתי שאני אחזור אליהם.
השיחה הראשונה היתה לאבא שלי - כמה צפוי - עם כל הפרטים - ע"מ שיבדוק לי עם הסיפור משתלם כן או לא. יותר מאוחר באותו יום הוא, אבי, בא ואסף אותי הביתה - כי למחרת היה היום הולדת שלי ורציתי להיות קצת עם המשפחה והחברים שלי.
כל הסופ"ש ביליתי בהתלבטויות. ביום א' הגעתי בבוקר לפגישה עם המקום השני לראות מה ההצעה שלהם, לסכם פרטים וכדאי לעזור לי להחליט האם לעזוב או להישאר בעבודה הנוכחית. הם ידעו שקיבלתי הצעה טובה מהמעסיק שלי ושאני כרגע בשלבי החלטה. הפגישה היתה נחמדה, המקום נראה בסדר, העבודה לא משהו ממש שונה ממה שאני עושה כיום, רק ביותר קטן והשכר אותו דבר.
כך שלהחליט זה לא עזר לי וכל הדרך לעבוד שיגעתי את אבא שלי - מה אני עושה.
הבוס שלי לחץ אליי לתת להם תשובה, אבל ביקשתי עוד זמן - הם נתנו לי לחכות 7 חודשים - הם יכולים לחכות לי עוד יום אחד. בנתיים גם יתר הצוות שלי קיבל הצעות (אם מציעים לי - אי אפשר שלא להציע גם להם - גם ככה היתה מהומה מכל הסיפור בהרגע שהתפטרתי) וחלק יצאו מרוצים וחלק לא. אבל באופן כללי נראה שיש שתי דרגות שכר - אני ועוד אחד שיותר ותיקים עם שכר מאוד גבוהה - שלא יוצע יותר לאף אחד ופחות ותיקים עם שכר נמוך יותר, אבל עדין שווה, והם קיבלו את העלאה כבר מהמשכורת של אותו חודש.
יום אחר כך שוב הבוס שלי ביקש תשובה - אמרתי לו מה הדברים שהפריעו לי בהצעה שלהם וכו, ולסיכום אמרתי תשלמו לי סכום שהוא גבוה ב- 300 ש"ח (ולא סתם אני מציינת את זה) ממה שהצעתם לי - בלי שום הסברים או סיבות - פשוט "אם תשלמו X ש"ח, אני חותמת עכשיו על החוזה, בלי הסתייגויות". והוא שאל שוב, "וכל הדברים שאמרתי קודם לא ישנו יותר?" ובהרתי שוב שכן אם הם יעלו את ההצעה שלהם, למרות הכל אני אחתום על החוזה ולא אעזוב. הבן אדם היה בשוק! נראה לי שלא היה לו מושג איך בכלל לאכול אותי ואת ה"ביצים" והאומץ שגידלתי כך באופן פתאומי, אחרי שישבתי כל כך הרבה זמן בשקט.
הוא אמר שהוא יעביר את זה הלאה ושהוא יחזור אליי - לקח להם שבוע לאשר את התוספת הנוספת של ה- 300 ש"ח (שזה בערך מה שהם מרווחים בשניה), כשבדרך הוא עוד ניסה לשכנע אותי להתפשר על תוספת נמוכה יותר, לא הסכמתי - עכשיו זה כבר הפך להיות עקרוני!!!
הדימוי העצמי, הבטחון שלי בי וידיעת הערך שלי חזרו אליי ואני לא התפשר על זה רק כי הם מנסים. כי שאתה מענין שזה מה שמגיע לך ונותן לעצמך תו מחיר ואתה שווה את זה - אנשים ישלמו לך, גם אם זה נראה לך סכום אסטרונומי או לא ריאלי, לא הגיוני ולא מציאותי.
בסופו של דבר הלחץ של המנכ"ל עבד ובדיון בין הסמנכ"ל שאליו אני כפופה לסמנכ"ל כוח אדם נמצאו ה- 300 ש"ח וקיבלתי הצעה מתוקנת עם המחיר שביקשתי ושתקפה החל מחודש קודם - זאת אומרת שהמשכרות של חודש הזה היתה משכורת וחצי פלוס דמי הבראה וסוף כל סוף פתחתי את התלוש וקיבלתי שוק, אבל שוק טוב במקום המכה הקבועה. חתמתי להם על החוזה, שלא הכיל התחייבות לתקופה מסויימת, ובנתיים נשארתי באותה חברה.
כל הברדק הזה היה בית ספר לא קטן בשבילי. נכון שפיזית נשארתי, בסופו של דבר, באותו מקום, אבל רגשית אני במקום שונה לחלוטין. הדרך בה אני תופסת את עצמי - הערכה שלי כלפי עצמי השתנתה לחלוטין. האומץ שלי גדל, והידיעה שיצאתי לחפש עבודה חדשה בשביל לשפר את השכר שלי ושבסופו של דבר הידיעה שעל אותה עובדה שעשיתי קודם בשכר עלוב אני מקבלת כיום כמעט כפליים - פשוט עושה לי טוב.
או כמו שאמר ידיד שלי, שעובד איתך, "זה בטח נורא מבאס אותך שעכשיו אין לך ממש על מה להתלונן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
goldylost