אני נמנעת מלשים מצב רוח. רק שתבינו קצת איך הרגזתם אותי.

ובכן... אני חייבת לציין שכאן חציתם את הגבול.

ליתר דיוק, גולשת אחת חצתה את הגבול.

היא, בלי שום קשר לשום דבר, רואה כנראה מכס הבגרות שלה (בסך הכל שנה אחת יותר ממני) דברים שכנראה אני, פשוטת העם, לא יכולה לראות.

היא תחנך אותי כיוון שאני לא מחונכת, ודעותי אינן ראויות כנראה להעלאה אפילו בבלוג.

היא תגיד לי עד כמה היא חכמה וצודקת, ועד כמה דעותי טיפשיות.

מילא אם היא היתה מגיבה על דעותי בקשר לבנים, בתי ספר, ירידות על אנשים וכל דבר אחר.

אבל היא נכנסת, מדברת אלי כאילו היא מלכת העולם שבאה לעשות עימי חסד ולתקן את דרכי השגויות והמעוותות.

האם למישהו יש זכות להחליט על דעותיו של בן אדם- כל עוד זה לא פוגע במישהו?

האם זה פוגע בה, הדברים שאני אוהבת?

האם הבלוג הזה, גם אם הוא לא בלוג רציני במיוחד (והוא כן) תפס לה את מספר המזל שלה -483190- שהיא כל כך מגעילה אלי?

לא

היא נכנסה, הגיבה במגעילות רבה, וברחה.

כן כן, ברחה.

החלטתי שמן הנימוס הוא שאבקר בבלוג שלה ואראה לכבוד מה זכיתי לתגובה כה מלבבת- או במילים אחרות מי המגיב הגועלי.

שימו לב ששעד עכשיו הצלחתי להמנע מקללות מגעילות. מגיע לי צל"ש.

ואתם יודעים מה ראיתי?

ישראבלוגרית טיפוסית, שכמו שציינתי מקודם, גדולה ממני בשנה ולכן בוודאי כל סודות החיים גלויים לה, שלא מכבדת את המשפחה שלה,

עם שגיאות כתיב שאני נפתרתי מהם כבר בכיתה ו'.

אולי בגלל שאני הייתי עסוקה בללמוד באמת ולא בלרחם על עצמי.

בקיצור, אני לא אגיד מי הגולשת הגעילה למרות שזה באמת מפתה למלא לה את הבלוג בתגובות נאצה-

משפט אחד לאותה גולשת:

אני אוהבת את ג'וני דפ, ולא מעניין את התחת שלי מה את חושבת.

את מוזמנת לעוף מכאן.