אני במצב רוח ציני במיוחד. אל תתפלאו, אל תתרגשו. הרייני להסתכל במספר בלוגים של כמה ילדות אשר משכו את תשומת ליבו של בן אדם שאני מכירה, והרייני להודיע רשמית: אין סוף לטימטום.
אני מתרשמת מהשטחיות של אנשים (עברתי כבר לדור שלנו, ולא לכמה אנשים בפרט), הטימטום, מהדביליות, מהחוסר בגבולות, ועוד, רק תגידו ואני אפרט. בעצם, למה לא? אנשים בכיינים. קרצייתים. משתמשים בקללות ללא סיבה. נהנים מהסבל של אחרים. אדישים. אידיוטים. בעלי תרבות צריכה מוגזמת, אכילת ג'נק פוד כבסיס יומי, חסרי טאקט (וחיים), חסרי יכולת להודות בפגמים של עצמם ובטעויות, לא יודעים לבקש סליחה, כותבים עם שיגאות כתיב שכבר ממזמן היו צריכים להפטר מהן, חסרי הערכה לאנשים חשובים באמת והרשימה עוד נמשכת. ולא, זהו לא פוסט התבכיינות שיוצא מתוך נקודת "אני כל כך מסכן ועלוב וגלמוד ולבד וחסר ערך. תרחמו עלי!!!" כמו שרוב הבלוגים מאוד אוהבים לעשות, ומילא אם היתה להם סיבה מוצדקת.

אבל גם זה לא.

והנה אני מודיע לכם: אני באמת מרחמת עליכם.

הנכם חסרי חיים מסכנים.

שיהיה לכם לבריאות!

עכשיו נכנס כל המראה הגוטי והאפל לאופנה.

יאק!

אוקי, אז אנשים אוהבים ללכת עם גולגלות וצבע שחור. אני מסכימה.
אבל יש הבדל,

אנחנו לא צריכים להקצין דברים. הכל במידה!
לילה טוב עולם.
תזכרו שאני עושה את כל זה רק כדי לתקן את מה שלא נכון- בעיני.