מלאך שומר- סיפור בהמשכים

ישר נלך לפרק סבבה?!

יאללה הפרק! D:

~

הם שמעו את צעדיו מהדהדים בחדר החשוך של הטירה.

"איפה אנחנו"  הוא שאל

"אמ..מרק אין לי מושג"

מרק:"אז רגע, קיו מי זה היה?"

קיו:"אין לי מושג"

מרק:"בטח אקומי דואגת"

קיו:"ומה היא ואינו יעשו שם? לבד? בטח חשבו שברחנו להם"

שניהם ישבו שם לא הבינו איפה הם מי זה היה וכמעט שחכו מהכל,

הם לא ידעו מה לעשות, ורק ציפו לרק ביותר.

~

אקומי:"דאמט איפה הם?" אקומי התיישבה על מיטתה ולא הבינה איפה מרק וקיו היו,

זה לא אופייני להם, הם היו צריכים לחזור ממזמן גם עם הם הלכו לאנשהו.

אינו התקלחה בחדר.:"אאאאא!!!!!" פתאום נשמע צעקה מחדר האמבטיה.

אקומי קמה מהר מהמיטה ורצה לאמבטייה, היא פתחה את הדלת במהירות וראתה את אקומי

עומדת שם עם מגבת עליה בפינת האמבטיה.

אקומי:"מה קרה!?! את בסדר?!!?"

אינו:"אא....אאא...אמאלה!!!!!" היא צעקה שוב והצביעה על הכיור, מהכיור יצאו המון חרקים גדולים, קטנים ומוזרים מאוד.

אקומי:"איכסה"

אינו:"רק איכסה?! מה נעשה עם החרקים האלה?!" היא צעקה מוגעלת בפינת האמבטיה.

אקומי:"את מלכת היערות, תטפלי בזה את!" היא צעקה והתרחקה לפינה אחרת של האמבטיה.

אינו:"אמ...אמ......חרקים, לכו!" היא צעקה והצביעה עליהם, החרקים הפסיקו לזוז לכמה שניות ואז המשיכו לצאת מהכיור.

אקומי:"נו!! תהיי יותר..אמ...אגרסיבית!!" היא צעקה והתקרבה לעבר מטאטא שהיה בפינה.

אינו:"נו טוב! אבל זה נסיון אחרון לפני שאני מביא מדברי!!!" היא צעקה והתקרבה לכיור בפחד:"אמ...אוקי! חרקים!!! לכו!!!"

היא צעקה והצביע עליהם והם עמדו כמה שניות, ואז קם חרק אחד על רגליו הקטנות הזיז את מחושיו ואמר:"שלום"

אני ואקומי עמדו שם המומות מהחרק המגעיל והמדבר, לא זזנו ורק הסתכלו עליו, פתאום הוא שבר את הדממה ואמר:"אני גרי"

מהר רצתי והבאתי את קוטל החרקים הקרוב ביותר ואמרתי:"אם לא תלך אני ירסס!! אני לא מפחדת להשתמש בזה!!"

אינו עדיין עמדה בפינת האמבטיה על המגבת מסתכלת אל החרק הקטן

אקומי:"אינו! מה את עומדת שם!?" אמרתי והוצאתי אותה מהחלום בהקיץ שלה.

אינו:"אמ...אמ...מה אתה רוצה?" היא שאלה חוששת.

גרי:"אנחנו החרקים נמצאים בכל מקום" הוא אמר וצחק,:"וראינו שתפסו את החברים שלכם, נדמה לי שקראו להם מרק וקיו"

הוא אמר והסתכל עלינו עם העיינים הקטנות והשחורות שלו, עמדו שם ולא האמנו. חטפו את מרק וקיו?

~

לין התעוררה בגלל אור הבוקר שנכנס למערה שלה, היא התיישבה על המיטה וראתה על השולחן הקטן מכתב:

'לין היקרה שלנו,

 אנחנו הגופגולים, שמחים מאוד שיש לנו אישה בשבט.

גופגולים רוצים לדבר עם לין, על השהייה שלה כאן,

לין צריכה להשבע לגופגולים שהיא לא אומרת לאף איש או אישה אחרים

על הגופגולים, לכן, את צריכה לבוא אלינו כשאת תתעוררי כדי לעשות טקס ישן

באהבה מהגופגולים'

היא הבינה שהם לא רגילים לבני אדם, וכמובן שהם לא סומכים עליהם, שזה מובן.

לין קמה התלבשה בחולצה ארוכה שחורה מכנס טרנינג ארוך לבשה מעיל פרווה של חפרפרות מגפיים ויצא מהמערה.

כשהיא יצא מכת קור תקפה אותה, היא הבינה שהגופגולים מכבדים אותה מאוד עם הם נתנו לה את האזור הכי חם.

לין התהלכה וראתה המון גופגולים חמודים מתרוצצים מפה לשם, מסדרים את המיטות שלהם בבד של הסוודר שלה,

"שלום" אמר הגופגול הזמן.

"היי נוג" היא אמרה והתקרבה עליו, על פניו היו הבעה של אי הבנה.

"היי?" הוא אמר ולא הבין.

"היי אומר שלום" היא אמרה עליו, עלה חיוך על פניו.

"היי אומר נוג" הוא אמר והקיש במקל הקטן שהיה בידו,

פתאום באו שני גופגולים אחרים, שהם היו דיי מגודלים, יחסית גדולים לשאר, היא הבינה שהם היו השומרים.

"נור ושוץ" הוא אמר בקול זקן והצביע על שני השומרים, השחור יותר היה נור והכחלחל יותר היה שוץ.

לין:"נור ושוץ" היא אמרה בחזרה.

נוג:"שבועה לא לגלות על גופגולים עכשיו, צריכה להשים יד על הלב" הוא אמר והדגים, היא שמה את ידה על הלב והוא המשיך:

"אישה לין צריכה להגיד שבועה:"אני לין האישה שהגופגולים קיבלו לא מגלה לאף אחד על קיום של שום גופגול" הוא אמר והיא חזרה

אחריו:"אני לין האישה שהגופגולים קיבלו לא מגלה לאף אחד על קיום של שום גופגול" הוא המשיך:"עכשיו אישה מורידה יד מהלב

ונותת לנו אצבע שלה" הוא אמר והיא נתנה להם את הזרת שלה:"מה עכשיו?" היא שאלה אותם.

נוג:"עכשיו שבועת דם" הוא אמר , לקח סכין קטנטן וחתך חתך ממש קטן באמצע, ירדה טיפת דם והוא לקח אותה והביא

פרח לבן מדהים, השם שתלו את הפרח באדמה ושמו את טיפת הדם על עלי הכותרת, הפרח נהפך לאדם, וגדל פי 2.

"פרח רוזן הדם" הוא אמר והצביע על הפרח שנהפך לאדום יותר וגדול יותר כל רגע:"הדם נשפג בפרח, והפרח יזהה בן אדם

שהדם שלו, הפרח מזהה עם את הפרת את השבועה, עם סיפרת למישהוא על גופגולים הדם יעלם מהפרח" הוא אמר,

ואז הצביע על כל הפרחים האדומים שנמצאו שם, ורק באמצע היה אחד לבן.

לין:"ולמה פרח לבן יש שם?" היא שאלה והצביע על הפרח.

נוג:"כי צ'וקי גילה לך, לכן הדם נעלם מפרחו" הוא אמר וצ'וקי הרגיש מבוכה, כל המבטים הופנו עליו.

לין:"אל תסתכלו על צ'וקי כאילו אשם" היא אמרה נחושה:"בזכותו אני פה הבאתי אגוזים בד וזייתים, אתם צריכים להודות לו"

היא אמרה ואז הם התקרבו עליו ונתנו לו חיבוק ענקי, כולם יחדיו, לין חייכה, היא מצאה מקום שהיא משתלבת בו,

שכולם אוהבים אותה שם, שהיא נמצאת במקום קסום וטוב לב.

~

זה הכל...אני יודעת שממש קצת,

אבל אני ממש עייפה עכשיו.

3> אולגה