תקופת המתכונות והבגרויות רק התחילה, ואני כבר על סף חרפון.
רגע של פסימיות. מותר לי.
לפעמים אני מצטערת, אני לא יודעת על מה, אני פשוט מצטערת.
יכול להיות שאני מצטערת על זה שאני לא מצליחה ללמוד בתקופה המחורבנת הזו, שיש לי בעיות למידה ואני פשוטט לא מצליחה להתרכז ולהבין את החומר כמו כל בן אדם רגיל.
יכול להיות שאני מצטערת שנולדתי כזו דפוקה ואני ב3 יחידות מתמטיקה ובאנגלית ולא חכמה כמו כל העולם
ולא יודעת פשוט
אני מצטערת על הכל, מצטערת שאני לא מה שרציתי להיות.
אני פשוט לא..
אני רוצה להיות טובה יותר, אבל אני פשוט לא יודעת איך עושים את זה.
לא יודעת, לא למדו אותי אף פעם.
ופשוטט שום דבר לא הולך לי כמו שאני כ"כ רוצה.
ישבתי כ"כ הרבה להיסטוריה ואני פשוט לא רוצה לחשוב על זה ולראות איך אני מקבלת כ-ז-א-ת יריקה לפרצוף
אני באמת לא רוצה לחשוב על זה אבל האמת בתכל'ס לא תברח ממני ואני לא אצליח לברוח ממנה.
מזל שעוד יש לי את החברות האמיתיות שלי
בעיקר אותך ליאורא.