ייוווו... איזה שבוע מעצבן!
לפני יומיים קראתי לאחותי דיסלקטית (הלוו!!! זה מה שהיא!) אז היא הלשינה לאמא וקיבלתי עונש << שבוע בלי מחשב...
זה לא בדיוק בעיה, כי אני יכולה ליהיות במחשב בסיפריה בכל יום שאני גומרת ב12 (כמו עכשיו XD) אבל אתמול הייתי צריכה ללכת לעדן... והיא לא הרשתה לי!!! היא ריתקה אותי! היא ריתקה אתי מכל ההנאות בחיים!! והיא אמרה לי שהיא לא "תטיב" לי עד שאני לא אשנה את ההיתנהגות שלי. היא אומרת שאני אנטיפאטית (משהו כזה XD) אני מנסה לעשות הכל הכי טוב שאני יכולה, והיא אומרת שאני לא אכפתית, שאכפת לי רק מעצמי ושאני לא מתנהגת אליה ואל אחותי -הסתומה- כמו אל משפחה...
אתם יודעים למה קראתי לאחותי ככה? כי אמא שלי אמרה לי באיזה יום לשלוח למייל שלה (של אמא שלי) את העבודה של טל (אחותי) כדי שהיא תוכל להדפיס אותה. אז שאלתי את אחותי איפה היא שמרה את העבודה, והיא אמרה לי בוורד. אמרתי לה כזה "כן, אבל באיזה תיקיה?" והיא עדיין אמרה בוורד. אז היתעצבנתי עליה ממש ואמרתי לה כזה "כן! אבל איפה?! בשולחן עבודה?! איפה??" והיא אמרה כן... אז הראיתי לה את השולחן עבודה, והיא הצביעה שוב על הוורד... טמבלית! אחרי זה שאלתי אותה כזה "כן, נו, אבל איפה? כמו שאת זה" והצבעתי על תמונה, "שמרתי פה... איפה את שמרת את העבודה שלךך??!!!!?!?!??!?!?!?!?!?!?!?!?!"... מעניין ממי היא ירשה את המוח...
אז אני פתחתי בשביתת רעב, וגם דאגתי לכך שאמא שלי תדע את זה... אז בזמן ששלחתי לה את העבודה של טל, כתבתי בתחימה הזו למטה "הצהרה: פתחתי בשביתת רעב!!! כל מי שקורא את זה, שיסתום!" אני מקווה שהיא ראתה את זה...
כל כך התעצבנתי שאפילו כתבתי בשיעור שיר עליה:
תמיד את רוצה שלילדה המושלמת אהפוך ליהיות,
תמיד את אומרת לי מה לעשות ואיך ליחיות.
ציון מיתחת ל90 אצלך לא מתקבל,
ורותחת כמו קומקום אם אני רק חושבת שאכשל.
פזמון: אם לבסוף אמות משיעמום, זה יהיה באשמתך.
כל דבר רע שיקרה יהיה באשמתך.
חושבת שעם כל העונשים התנהגותי אשנה,
ותמיד רוצה שאת עבודות הבית אעשה.
את מצפה שאסבול את ההשפלות של טל,
ומצפה שאשתוק ולא אקלל.
כל דבר קטן את חושבת שקורה באשמתי,
ובכל אירוע מחריכה אותי למחוק את פרצופי העצבני.
אם לבסוף אמות לבד, זה יהיה באשמתך.
כל דבר רע שיקרה יהיה באשמתך.
חושבת שעם כל העונשים התנהגותי אשנה,
ותמיד רוצה שאת עבודות הבית אעשה.
לא משנה מה, תמיד תהרסי את השמחה
את תמיד צועקת ולא מקשיבה.
לא משנה מה אני עושה
הכל בעינייך זו רק עוד מכה.
אז אני מצפצפת. שתדעי.
שום דבר הוא לא באשמתי.
ואולי באיזה יום חביב,
תילמדי סוף סוף להקשיב!
עריכה:
הגעתי הביתה ואף אחד לא בבית... אני מתה מרעב אז אני אוכלת 2 פרוסות לחם קל... אחד עם חומוס ואחד עם גבינה XD ומלפפון...
זהו... אני לא אוכלת יותר כלום היום!!! במיוחד כשעוד חצי שעה טל מגיעה... וכשאבא יביא לי חטיף היום, אני אשמור אותו בחדר למקרה שאני אהיה ממש רעבה ואמא תיהיה בבית...
אני צריכה לחשוב מה לעשות בזמן שאני משועממת מוות... באמצע שיעור לשון הכנתי רשימה (אשמח להצעות):
- אחרוש על השיעורים ואלמד את כככללל החומר למבחנים הקרובים
- אגמור את כלל השיעורים שלא עשיתי עד עכשיו
- אסתד את הארון לפי תורת הפאנג שוואי (רעיון של אור)
- אסדר את הפלאפון לפי תורת הפאנג שוואי XD (רעיון שלי... תודה לאור)
- אסדר את הארון
- אגמור את הספר שלקחתי סוף סוף!
- לנסות לא לחפור לעדןן!!!!!!! מסכן!!!
- לדאוג שאור תיתקשר אליי כל שעה ותיבדוק שאני עדיין חיה
- לכתוב שירים
- לשמוע שירים
- לגמור את הפאנפיק ההזוי שהתחלתי (לפחות את הפרק הראשון)
- להכין לעצמי מתנת יומולדת חמודה
- לשאול את המשפחה את השאלות לעבודת שורשים!!!! אני צריכה להגיש אותה עוד חודש ואפילו לא התחלתי!!!
- לשחק עם מוקה בחוץ...
- להמציא מתיחות ל1 באפריל
אלה הרעיונות שלי... יש למישהו רעיון?
גם כתבתי שיר חדש...
המסכה
את חיוכה המתוק כולם ראו,
מצחוקה המתגלגל כולם טעמו.
היא ניראית שמחה ונהינת מהחיים,
אבל אף אחד לא יודע מה קורה לה בפניפ.
כבר ראיתם אותה, הילדה בעלת התיקווה,
ואיך כל דבר קטן, בעינייה הוא אגדה.
את החיים אוהבת, זה בטוח, אתם חושבים,
אבל אך אחד לא יודע מה באמת קורה לה בפנים.
פזמון:
למה שלא תסירי את המסכה מפנייך.
אולי תעצרי לרגע ותספרי על כאבייך.
תפסיקי ליהיות בובה על חוטים,
תפסיקי לשקר עם החיוכים המתוקים.
נסי לרמוז עם עינייך השבורות,
אולי פעם תראי מה הן באמת מרגישות.
לא יכולתי לעזור,
לא ידעתי מה לומר,
פשוט צפיתי מהצב,
ולא ידעתי איך לתת בזה יד.
איך אפשר להסתובב עם חיוך על הפנים,
כשהלב צורח מבפנים.
נשמתה זועקת לעזרה כל הזמן,
אך שפה על שפה, משקרת עם חיוך לבינתיים.
פזמון...
הסיפור לא ניגמר כמו כל הסיפורים,
כי כולנו ידענו שהיא לא תוכל עוד לשמור בפנים.
את רגיעה השמחים היא הורידה עם המסכה,
ואולי אתם לא רואים, בתוך תוכה היא ילדה עצובה.
=P
משעמם לי....
אחותי צריכה להגיע...
ואם אני לא רוצה לקבל עוד עונש, סגרתי אותו XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
