אני ממש רוצה לעדכן. אבל זה מפחיד קצת.
קראתי קצת מהפוסטים שהייתי כותב כאן, ומפעם לפעם עוברת בראשי המחשבה "פאק! אני גאון!" (כאן אמורה לבוא בדיחת "וגם צנוע" או משהו).
ואני מתבאס כי אני כבר לא יכול לכתוב ככה. אין לי את זה. יש לי בראש דברים הרבה יותר כבדים ועמוקים. אבל בעידוד אלה אני הולך לנסות לכתוב משהו בכל זאת...
די קשה להתחיל, אז אולי אני אתחיל בזה שקשה להתחיל (:
כמו שהקפ"סית (קב"נית של חיל אוויר) אמרה לי לעשות בקבוצה:
התחלתי ללכת לקבוצה של טיפול פסיכולוגי בצבא. בהתחלה חשבתי שזה די שטויות, אבל זה אומר שכל יום שני אני לא בבסיס...כאן המצלמה עוברת לפריים שבו אני צועק על המפקדת שלי שמגיע לי טיפול פסיכולוגי ואני מאוד רוצה ללכת לקבוצה הזאת.
האמת שחל גם שינוי בתפיסה שלי של טיפול קבוצתי לא מזמן. בזמן הקורס "פסיכולוגיה התפתחותית" שלקחתי בפתוחה היינו צריכים לקרוא מאמר באנגלית ולענות על שאלות בנוגע אליו...אלה היו השיעורי בית היחידים שעשיתי בערך...והמאמר פירט ארוכות על יתרונות הטיפול הקבוצתי, ליתר דיוק כמה הוא עשה שינוי חיובי ב"התקשרות" (לעוד מידע ראה "תאוריית ההתקשרות של בולבי" בגוגל).
טוב, סטיתי קצת...ממה זה התחיל? אה כן, אז כשדיברתי עם הקפסית על זה שאני מרגיש שאין לי מה לחלוק עם הקבוצה היא אמרה לי להתחיל בלחלוק את זה שאני מרגיש שאין לי מה לחלוק. סבבה.
טוב, אז התחלתי גם כאן כמו שהקפסית יעצה (: כבר התחלה.
אולי מחר גם יצוצו בראשי כמה בדיחות כשאכתוב....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
