תסבוך אחד גדול

כן, אז הכל חזר לקודמתו..

אחרי שבוע שלקחתי לעצמי הפסקה מהשיגרה, חזרתי מלאה כוחות!!

אני כ"כ שמחה לחזור לשיגרה, חחח עד כמה שזה נשמע מפגר אבל,

אני אוהבת תשיגרה הזאתי..

וכן, אני יודעת אני סוטרת לעצמי אבל אמרתי שטויות.

שיגרה זה חשוב ואני לא מתלוננת יותר.

ובזמן האחרון למדתי כ"כ הרבה דברים חדשים, בקשר להכל!

אני מרגישה כאילו התמלאתי בהמון, המון ידע. ועכשיו אני חכמה, חחח.

.נשמע פטטי.

אבל ככה אני מרגישה D:

קראתי כ"כ הרבה ספרים שדיברו אלי ולמדתי מהם המון, ואתרים, שירים, כתבות, וסתם דיבורים עם חברים...

לפעמים כל זה כ"כ עוזר במצב משבר, באמת !!

והגעתי למסקנה שזה טוב חופש לפעמים! זה כ"כ עוזר ומרפא יותר טוב מכל תרופה!!

וכן, לקחתי חופש גם ממנו.

ובאמת, לא ציפיתי תגובה כזאת ממנו, זה באלי בהפתעה.

עידו כ"כ הבין אותי, נראה לי בין היחידים. ובאמת עזר לי!!

כ"כ אוהבת אותו 3>

הוא גם התרחק ממני כשהייתי צריכה, ואחרי שחזרתי לעצמי הוא התנהג כאילו לא קרה כלום,

הוא הבין, הוא באמת הבין מה עובר עלי ושיתף פעולה, כזה חמוד.

אחרי זה הוא שאל איך אני מרגישה, ואז הבנתי, הבנתי שהוא הבין מה עובר עלי,

כ"כ הייתי שמחה שאני לא צריכה להסביר ולפרט ולנסות שהוא יבין, כי הוא כבר הבין!! חחח D;

אני שמחה שיש לי חבר כמוהו,

תודה לך עידו, אתה באמת משהו מיוחד. 3>>

וואי מחר משחק כדורעף במשגב, יש! יש! יש!!!!

מפסידים שיעורים, חח

הלוואי שננצח, הלוואי! הלוואי! הלוואי!!!!

והיה לי הרבה זמן לחשוב, כישבתי בבית.

ואני עדין לא מבינה למה יש אנשים רעים בעולם??

אני יודעת שיש 2 אידיאולוגיות,

אחת שאומרת שהאדם נולד טוב והחברה היא זו שעושה אותו רע.

והשניה שאומרת שהאדם נולד רע והחברה והחוקים עושים אותו טוב.

ומי הטמבל שיאמין בשני?!

אין אנשים רעים,

אז איך בכל זאת יש?!

אוף..

למה כולם לא יכולים להיות טובים!?

להתעלם מאמירות מעליבות, לא להחזיר מלחמה,

למה שלא יריבו, לא יקללו ולא יעליבו?!

אולי אם כולם יהיו טובים וישמו על כבוד אחד לשני וכמובן גם ישמרו על עצמם ועל הפה שלהם,

אז אולי אולי אולי לא יהיו מלחמות...(?)

אז אם זה ככה אז למה פשוט שכולם לא יהיו טובים?!

הרי זה משאנחנו רוצים, שלא יהיה מלחמות ורציחות, ומכות? לא?

אז בואו כולם נהיה טובים, נשמור על הפה שלנו, ועל הכבוד אחד לשני,

ועל אופטימיות, ושמחת חיים, ועל הידיים שלנו (ריפלקסים למינהם) וכמובן כמובן על הסביבה!!

אני לא מבינה למה אנשים הולכים ופשוט זורקים את הנייר ואת כל משיש להם ביד לריצפה...

אז נכון, יש תמשפט "למה לא לזרוק, כולם זורקים פה אז למה לי אסור"?

אחד המשפטים המעצבנים ביותר.

למה להיות כמו כולם?

אתם לא רוצים להיות מיוחדים??

ואם כל אחד מאיתנו לא יזרוק את החתיכת נייר על הריצפה ויחכה קצת ויזרוק לפח,

וגם יגיד כל הזמן לחבר ואפילו אחד לזרוק לפח, ואז ככה זה יתגלגל ובסוף כולם יזרקו לפח,

והחיים יהיו הרבה יותר נקיים ונעימים!

הרי הכל מתחיל מדברים קטנים, ומתגלגל לדברים גדולים ומשמעותיים.

ואולי פשוט תתחילו להקשיב יותר לפיטפוטים של המורות לגבי הנושא, ולהיות יותר ערניים למה שקורה!

אז בואו כולנו נשאוף לזה, לשלום עם העולם והחברים, המשפחה והסביבה, ואז יהיה יותר טוב לכולם!

ועוד דבר אחד קטנטן, אני לא רשמתי את כל זה כדי שיחשבו שאני ילדה טובה שחושבת על העולם והסביבה.

בכלל לא!

ואני יודעת שיש כאלו שיחשבו שהכל פוזה, אני גם יודעת מי.

אז פשוט, רק שתדעו, זה לא ככה.

באמת אכפת לי.

ואני לאומתכם לא מפחדת להראות שאכפת לי.

מכירים את כל המשפטים כמו "חנון- דואג לסביבה" , "חלשלוש- כי לא מחזיר מכות".

אני מאוד לא מבינה למה כל הכינויים האלו.

ואני מוכנה להיות חנונית וחלשלושית או פחדנית אם זה המחיר.

כי בסך הכל אם העולם יהיה נקי מזבל ומלחמות, גם המלחמות הקטנות שלנו של יוםיום עם חברים ומשפחה ומורים וכו'-

העולם יהיה הרבה יותר נעים !! [:

נמאס לי מאנשים!

כשהייתי צעירה יותר,

הדבר האהוב עלי ביותר היה להסתגר בחדר שלי ולהעמיד פנים שאני האדם היחיד על פני כדור הארץ,

הייתי אוגרת שקיות של חטיפים ובקבוקי קולה של ליטר וחצי מתחת למיטה שלי,

ומגינה על עצמי מפני מקרים של פלישת חייזרים.

מעולם לא השתעממתי, ואף פעם לא התעצבנתי ממי שארח לי חברה: אני, עצמי ואנוכי.

ואז התחלתי ללכת לבית ספר ולטיולים ולמסיבות מטופשות.

לאט לאט הכרתי את הבירוקרטיה של המבוגרים שפעלה על העיקרון שאמר-

שבן ובת לא יכולים להתקיים בוואקום חברתי. וככה סיבכתי את עצמי, ללא תקוה,

והתערבתי בסוגים שונים של אנשים ומקומות, נחושה בדעתי לעשות הכל, על מנת להתאים לחברה הגדולה.

במשך זמן מה זה היה בסדר.

הרשתי לעצמי להיגרר למצב שהיו כלולים בו חיי חברה ופשרות.

הלכתי למסיבות, לבילויים, ואפילו סיפרתי את כל הסודות שלי למי שהייתה, כביכול, החברה הכי טובה שלי.

אבל די! די! די! די!!!!!

אני רוצה לברוח חזרה אל חדרי הקט, ולבנות לי שם מקלט שאינו ניתן להריסה.

גיליתי שאנשים יכולים להיות אכזריים ואפילו גרוע מזה.

נראה שהם אינם מסוגלים למנוע מעצמם את רשעותם.

אבל שם, במקלט שלי אהיה לבד.

אולי אפילו אהיה בודדה.

אבל בתנאים שלי, בתנאים שאני בחרתי לעצמי.

והעיקר-

אולי אני אפילו אהיה מאושרת.....