אני יושבת, בוהה בקיר..
פתאום היה לי דחף להסתובב,
אני מסתובבת ונפגשת עם המבט הכחול שלו..
עוד פעם הוא,
מרגישה שאיני שולטת בעצמי, לא יכולה לזוז, צמרמורת חולפת בגופי,
אחרי דקה ארוכה השליטה חוזרת אלי, אני מפנה את מבטי לצד מהר.
אין לי אומץ להסתכל עליו עוד פעם.
אני מסתכלת על המראה שמולי רואה אותו מסתכל עליי.
מבט כ"כ חם, כחול, נעים..
יש לי דחף להסתובב ללכת לדבר איתו, לחייך אליו..
אך אין לי אומץ.
הוא מסתובב ואומר משהו לאימו, היא מסתכלת שניה עליי ואז מחייכת אליו-
האם זה היה משהו עלי?!
אני קמה והולכת לכיוון אימי, בזווית העין אני רואה שהוא קם, עומד מאחורי ומסתכל על הפרסומות.
כזה חתיך ...
הוא חוזר למקום שלו..
אני מנצלת תרגע שהוא עם הגב אליי ומסתכלת..
לא יכולה להפנות את מבטי, בכוח רב מצליחה.
מסתובבת לאימי, היא שואלת אותי משהו, אני עונה לה, כבר לא זוכרת מה.
הצמרמורת חוזרת והאי יכולת לזוז.
היא שואלת אם הכל בסדר, אני עונה לה כן בשפתיים רועדות.
בכל כוחי מנסה להראות טבעית..
הגיע הזמן ללכת,
בדרך אני עוברת לידו, כ"כ רוצה לתת לו חיבוק, לא מעיזה
מתה להסתכל עליו, אין לי אומץ
רואה בזוית העין שהוא מחייך, רוצה להחזיר לו, מפחדת להראות טיפשה
פשוט חולפת בלי להסתכל לעברו.
אוף, למה עשיתי את זה, כזאת טיפשה!!
למה לא חייכתי אליו?
למה לא הסתכלתי עליו בפעם האחרונה?
כ"כ מצטערת על זה..
בטח חושב עליי דברים רעים,
כ"כ סתומה, שונאת את עצמי.
אבל, לא רוצה להתאב בו,
יש לי חבר שאוהב אותי, אני אוהבת אותו
לא רוצה להתאב יותר באף אחד!!
למה זה קורה לי?
למה דווקא איתו?
ל-א ר-ו-צ-ה
אבל פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב עליו,
דיי רוצה לחזיר את הזמן לאחור ולא לפגוש אותו!!
רוצה מכונת זמן!!
רוצה לפסיק לחשוב עליו, לחזור לחיים השקטים..
למה אי אפשר לשלוט על המחשבות?!
(אני לא הולכת לספר לאף אחד מיזה. כתבתי את זה רק כדי להוציא מהלב.
כי זה עושה לי טוב שאני כותבת משאני מרגישה. אז אל תשאלו)