עקב פגיעות ילדות לא מעטות, ולאחר התבוננות מעמיקה (ממרחק בטוח), יש לי מסקנה פשוטה: ערסים (לפחות ערסים לייט, לא כאלו שמסתובבים במרצדס שחורה), כשמבודדים אותם, יוצאים מהמשבצת, מעשים נחמדים למדי, וחלקם אפילו מפגינים סימני נימוס וציוויליזציה כפי שאני רואה אותה.
מקרה א': בקיץ שעבר הזמנתי את גידי לבריכה בקיבוץ. יופי של בריכה, ד"א, 50 מטר אורך, בלי כלור. על הגשר העובר לרוחב הבריכה עמדה קבוצת מגעילים, אחד מהם ירק למים. לא חזרתי באותו קיץ לבריכה, והקיץ שחיתי רק כשלא היו כאלו בסביבה. אחד מהם ראיתי גם בהזדמנויות אחרות, והוא ערס. לבוש בהתאם, מתנהג בהתאם. היום הוא תפס טרמפ ביציאה מהקיבוץ, ונסע איתי רבע שעה. פתטום הוא שאל שאלות אינטליגנטיות כמעט, דיבר על עבודת קיץ במקדונלד, וכו'.
מקרה ב': מול משרדינו שוכנת חברה שמתוקף עיסוקה מתנהלת כאפסנאות צה"לית: שלושה 'רס"רים', עשרים "חיילים", כקבוצה הם רעשנים, וולגרים, מלכלכים את הסביבה בכוסות חד פעמיות מלאות שרידי קפה שחור וסיגריות, וכו'. כל אחד מהם בנפרד, לעומת זאת, באחד על אחד, חביב, רגוע, חלקם מתים על אוזן, מעריצים את ההורים שלי (חלקם דואגים לומר לי פעם בכמה ימים כמה מזל יש ליף שיש לי הורים כאלו).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Ullrich