כבר שבועיים יש לי סלט בראש. אני שוכח הכל. תמיד אני שכחן ומפוזר, אבל בשבועיים האחרונים זה מחריד. אני מדבר איתה, ושתי דקות אח"כ לא זוכר כלום, סוגר פגישות ולא רושם אותן, ואז לא מגיע.
בזמנים מסויימים טוב לי עד בלי די, אושר לא יאומן, ושעתיים אח"כ אני עלול להיות בתהום קטנה, לא של דכאון, אלא מן חרדה קלה (אל תזדרזו להסיק מסקנות, זה לא דכאון ואין לי חרדות נפשיות). הכל כרגיל, כספים ועבודה, אבל פתאום משהו קצת חשוף מדי. אני נפגע קצת בקלות מדי, קצת עמוק מדי.
לפני שבוע היה טיול מקסים, לא לראש הנקרה כפי שתוכנן, אלא להר טייסים והאיזור, יש גם תמונות מקסימות, ותכננתי פוסט נהדר, ומשום מה שכחתי, ואז כבר עבר.
חזרתי ללמוד! אני סטודנט! לקחתי "מבוא לפסיכולוגיה" בפתוחה, לפני ותו"כ כתבתי לה וגם לכאן שלושה עמודים. אין לי מושג איפה הם, אבל חמור מזה: שכחתי להגיע לשיעור הראשון. זאת אומרת, כמעט שכחתי. גיסתי הזכירה לי, שעה לפני השיעור קפצתי לאופיס דיפו, קניתי דפדפות, מחזיק דפים, ועט נאה (אני מאד אוהב עטים). אני כולי מלא כוונות טובות, רצון להצליח, והחלטות לעשות את זה כמו שצריך, ובכל זאת, כאמור, כמעט פספסתי את השיעור הראשון.
ללא ספק, משהו לא טוב לי. אני עוד לא מצליח לשים עליו אצבע, אבל כשאתפוס אותו, חכו-תראו-מה-ש'ני-ייסה-לו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
