הולך ושוקע

אחח, איזו שבת.

ניסיתי לשים כאן קישור לקליפ של גרבאג', "I'm Only Happy When It Rains", כי למרות שתוכן השיר לא ממש מתאים למה שבא לי לומר, הרי ששמו בהחלט כן, ואני בהחלט מאד אוהב את גרבג', וכו', ו(צפוי) לנסות למצוא את Riders On The Storm" של הדורז, ובכלל, שירי חורף. לא הצלחתי, צריך ללמוד איך.

בכל מקרה, חורף. אין כמו חורף, גם אם רק לרגע. הגשם, הפסקות חשמל (אני מת על הפסקות חשמל. יש בהן משהו הרפתקני, וללא ספק המון רומנטיקה), הריחות, הקולות והמראות.

בשבת בבוקר כשקמתי, הברבי ראתה טלויזיה, עמריקי שלשל בחדוה (הוא עושה את זה כבר שבוע, לשמחתם של יצרני הטיטולים ואבקות הכביסה), ואני קיבלתי קפה, כשלפתע כבה הכל. הדלקנו נר, והברבי בקשה שנסגור את החלונות, שהאור מבחוץ לא יפריע לנרות. שעה רומנטית שלה עם אמא שלה, אני בינתיים קפצתי לטירה (ונציה) לקנות לחמניות טריות, ואח"כ באו אחצ'לי והכנופיה לארוחת בוקר.

בצהריים עמלתי קשות לשכנע את הברבי לעשות איתי טיול גשם-בוץ באוטו. היא לא הבינה מה אני מתרגש כל כך, אבל אחרי לחץ מתון הסכימה לבוא. נסענו לשדות, האוטו שחה כאילו לא היה 4X4, ושנינו צהלנו. השיא היה כשבמטע האבוקדו של סבא ירדנו שנינו לבוץ, היא במגפיים, אני בנעליים של קאסטרו שלפני שלוש שנים קניתי במחיר מופצץ, התגלו כלא נוחות, ולא זרקתי (לזרוק קאסטרו? בפולין?). אתמול ההחלטה הנבונה הצדיקה את עצמה, הן נתגלו כנעלי בוץ מצויינות. באופן צפוי, היא החליקה ונפלה. צחקתי, היא קצת נעלבה, ואמרתי "נו, זה כל הכיף!". היא נעצה בי מבט זועם, כמו שרק היא יודעת, ושאלה "אבל מה אני אעשה עם זה? והושיטה ידיים קדימה. "תנגבי על החולצה, הרי בחרנו במיוחד בגדים שמותר ללכלך!". היא נגבה, קצת, ועדיין היתה מתוסכלת. "את יודעת מה, נגבי על החולצה שלי" הצעתי. היא לא האמינה, אח"כ נגעה בי ונרתעה, בודקת איך אגיב. "נו! יאללה". היא מרחה אותי לגמרי בבוץ, ופתאום צחקה, ומאותו רגע התחילה להשתולל. רצה, מאושרת, בין העצים, בתוך השלוליות, מפילה את עצמה בכוונה, מנגבת בחולצה שלה, בחולצה שלי. התפרקות.

חזרנו הביתה, היא צללה לאמבטיה חמה, ואני הייתי מאושר.