מאמץ מתמיד לראות מה שמתחת לעין

לפעמים אנשים מאכזבים במידה כזו, שאני מתקשה להאמין שמדובר באותם בני אדם שאהבתי והערכתי, הרבה פעמים בהתלהבות גדולה. בשנה האחרונה קרה לי שלוש פעמים ששיפשפשתי את העיניים וסירבתי להאמין שבני אדם שהאמנתי בהם בכל לבי מתנהגים כפי שהתנהגו. וזה לא שאני כל כך נאיבי וממהר לתת אמון.

בין אם לתדהמה ולאכזבה גורם מישהו קרוב מהמשפחה, ידיד וירטואלי או האקס - זה תמיד כואב. כשאני חושב על האקס, אני קורא לו ביני לבין עצמי בשם המשפחה שלו. קשה לי לזהות את השם הפרטי של האדם שכל כך אהבתי עם האדם הזה כפי שהוא היום. שאלה מטרידה אותי: כשאני מגלה פנים מאכזבות כל כך לבני אדם שאהבתי, האם הפנים האלו היו קיימות תמיד ועצמתי עין או שהם השתנו?

ועוד שאלה מטרידה:כמה אנשים מרגישים את אותה תחושה של אכזבה עמוקה לגביי? אני חושש שיש כמה כאלו.