אני מרימה את ראשי ורואה את השלט 'אלעל' מול פניי.

צועדת לכיוונו ונכנסת למטוס. רגל על רגל ונעלי עקב,
מעיפה כיוון לשעון וכלל לא מסתכלת בשעה.
שקועה במחשבות טורדניות מה אגיד ואם יקרה מה אעשה.
השעה שחשבתי שאגיע חלפה, הוא בטח מחכה לי.
מעניין אם הוא יתלבש פשוט או מיוחד...מה הוא רוצה שאחשוב עליו.
צועדת לכיוון דלת היציאה בעקבות מתקתקים על רצפה שחורה נוצצת...
מרימה את ראשי ורואה אותו. הלב דופק חזק כצפוי,
ככה זה אצלי תמיד שמשהו שונה קורה ושאני מצפה מעצמי להרבה, לחץ.
מחייכת ושואלת בשמו, אם זה באמת הוא למרות שאני יודעת.
שואלים במבט לחיבוק, כמו שתמיד רצינו אבל המרחק נתן לנו רק לגימה של התכתבויות.
מעולם לא הכרנו אחרת. ועכשיו זה פנים מול פנים.
מגמגמת כמה שטויות כי פתאום שוכחת לדבר אנגלית! מזה חששתי.
מביטה בו בחיוך מוסמק תוך בחינה במראהו ועד כמה שונה מהתמונות.
מציגה לו את עצמי למרות שאנחנו מתכתבים שנתיים, ציניות שתתן לי את חומת החסימה, אבל זה רק זמני.
השגתי את מטרתי והנה הוא צוחק, כן..צדקתי, הצחוק שלו יפה כמו שהוא נשמע.
תמיד נמשכתי למראה האירופאי הזה, הספוג צבע לבן בעור,אף קטן ועיניים בהירות.
אני רק צריכה להפתח...אלו מילים אשר נלחשות אל תוך ליבי, בועטות בו.
שואלת לאן ואיזה רכבת לוקחים ומיד אח"כ מוסיפה שהכל כלכך מוזר, והוא מסכים.
הוא אומר משהו ואין בי שום טיפת הבנה מהברות פיו.
המבטא ההולנדי הכבד הזה פשוט מטורף, אבל אני דיי מחבבת את זה, מאוד.
זה מיוחד, כל המצב הזה. זה כמו הרצון שלי לפני כמה שנים, לקפוץ באנג'י ולצנוח ממטוס..שכמובן הגשמתי.
מביטה מסביבי, איך שכחתי והתעוורתי מהמקיף אותי מרוב שהתעמקתי בעצמי!
שכחתי שאני בארץ אחרת, אני מטיילת באירופה עם האדם שכל כך רציתי לפגוש...!
מנסה להכניס לעצמי מנת אופוריה במילותיי.
רק להרים את ראשי ואת הביטחון באותה הזדמנות. חוקרת אנשים,
ומרוב שאני חושבת על נושא לשיחה בבררנות רבה..אני כבר לא מוצאת.
נו, איפה הניסיון חיים שלך, תתמודדי כבר עברת את השטויות
הללו בחייך גברת. תמיד הלכת קודם לדברים הקשים ועם הפשוטים הסתבכת.
חולפת שעה ואני חשה בנוחות איתו. רק מחכה לרגע שכבר לא אשים לב שאני מדברת אנגלית מרוב טבעיות.
אני יושבת איתו על כוס קפה,יושבים על מן ספה גדולה ורכה שכזאת, גאד. אני כלכך מטורפת.
ידעת שזה יקרה, כמו שתמיד את יודעת...הוא מנסה להתקרב, לנשק את שפתיי.
מביטה בו. ומתקרבת עם קצת היסוס.
את מלטפת את המאהב האירופאי שלך בזמן שבן זוגך מתקשר עם קצת דאגה,
לשאול איך עבר היום ואיזה מקומות חדשים גילית.
מזל שאני מדברת עברית והאירופאי המסתורי שלי לא יבין. מנתקת את השיחה בנשיכת שפתיים,
כי שיקרתי. מבטי עיניים. הרי אנחנו יודעים שלא יצא מזה כלום, אז זה לא כלכך נורא, נכון?
אני מחבקת, והוא מחייך ומביט בי כאלו הוא יודע. מבחינתי זה כן צפוי, כי הוא תמיד היה בעל הכישרון להיות
קורא המחשבות הקטן שלי.
.....


....
להמשיך?