אחרי השפעת המאוסה, וכמוהו נפוץ באופן עונתי ומחזורי-

מיב קראה לי לכתוב חמישה דברים שלא ידעתם עלי.

זה כמובן מגוחך.

מה כבר קוראיו של בלוג אישי בהחלט שנמצא על הרשת מזה שנים יכולים כבר לא לדעת עלי?

so there you have it.

1. זו לא הפעם הראשונה שפרוייקט כזה מגיע אלי.

בפעם הקודמת עניתי להזמנה בסירוב נחרץ כי "אני לא נובחת על פי פקודה".

והנה אני כאן, ונובחת. הב-הב. סליחה, זו שהיתה ג'ו עם בלי.  

2. אין לי שום חוש כיוון בכלל לגמרי.

למשל, שלפני שנה, בקורס הצבאי ההוא, הצלחתי לאבד את הדרך במאהל של שישה אוהלים שעומדים בח' (עמדתי מול התורן באמצע המאהל וחככתי סנטרי בתדהמה. הרי אני הלכתי לאורך אחת מצלעות הח'. איכה זה שיש כאן תורן בקצה אחת הצלעות של הח'? הייתכן שיש שני תרנים למאהל? רק אחרי שביטאתי את התהיה בקול רם וזכיתי למבט מאוד מאוד חומל, התחלתי לקלוט שמשהו בהנחות היסוד שלי שגוי).

כחלק מזה נגזר גם חוסר מוחלט באומדן מרחקים. למשל, סבא וסבתא שלי היו מגרעין המקימים (או המתחזקים) של געש. מאז בכל פען (זה גרעין ארגנטינאי) שהם נוסעים מהפרבר התל אביבי שאני חיה בו לשם, הם מתארים את הדרך כ"נסענו ע-ד געש". מכאן שעבורי, כל איזור צפונית לגעש הוא "צפון הארץ". (המכונף לעומת זאת בילה ילדותו ובחרותו בסוף העולם, שגם חדרה זה דרום שמה. וככה אנחנו מבלים כל נסיעה של יותר מחצי שעה ב"עברנו כבר את געש?" "כן, ואנחנו עדיין בדרום!") 

3. יש איזורים וירטואליים שלמים שאני מזוהה בהם על קוצה של צ'. 

אני חיה כבר שנים עם אותו ניק אינטרנטי. ובמקרה הבלתי סביר שקוראים בו ברחוב, אני מסתובבת.

כבר קרה לי פעם שחייכתי לאשה ברחוב והיא חייכה בחזרה, ואז עצרה ושאלה: "תגידי, את לא צ'?". וזה קרה לי שוב לאחרונה כשפגשתי בכנס ההוא בנושא שפה ומגדר שני מכרים רחוקים, ושניהם הכירו אותי בכינוי ולא ידעו את השם. וכשביקשתי מאחת המרצות עותק של מה שהיא העבירה באותו כנס (שחייבים להודות שעסק בוירטואליה של האיזור שבו אני שוחה כמו צ' בביצה), ונתתי את התיבה השמישה הכמעט יחידה שלי (חוץ מזו שכאן), זו שמכילה את הניק ולא את השם המלא, היא קראה את הפתק ושאלה אם אני צ' ההיא.

4. אני פוחדת לעשות טלפונים בכלל, ולאנשים זרים בפרט, ובעיקר אני שונאת להזדהות בטלפון.

השלב הזה של "שלום, מדברת צ', זוכר אותי" וכו', וההמתנה לזיהוי, ממש קשה מנשוא עבורי,

ואם אני לא מתחילה את השיחה מנקודה שבה אני מזוהה היטב, אני פשוט מעדיפה לא להתחיל אותה.

(בגלל זה עידן השיחות המזוהות מהווה עבורי הקלה של ממש.)

5. אני יודעת מה הדבר שפעם היה לי ואיבדתי והוא לא חוזר לחיי בעיקר בשל פחד.

וזה כ"כ לא לשכב עם אישה.

זה לשיר.

(כואב לי מדי לכתוב על זה, כמו שתמיד, אבל זה זה.)

חמישה (בלחץ) קורבנות שאני מקווה שינבחו לבקשתי:

זו שאין לה מתי לכתוב

זו ששואלת עצמה אותה שאלה

MJ

זו שהיתה ג'ו עם הבלי

והיפי היפ, שהשטויות שלו משקלן בזהב.