ילדות. אומרים שהיא משפיעה על הבן אדם שאנחנו גדלים להיות. על האשיות, העמדות, הדעות, הרצונות ובעצם.. הכל.
כמה שזה נכון..
וכשאני חושבת על זה, על איזו ילדות נפלה בחלקי, אני לא יכולה לתאר דרך מספיק טובה להודות לאחראי.
הרבה צוחקים כזה כששומעים "מגדל העמק". אומרים ערסים, פרחות, מכות, רציחות.. איפה אני בתוך כל זה? וכמובן בא המשפט הידוע "את לא מתאימה למגדל.. את לא נראית אחת משם". וואלה? טוב, אז עובדה. אני כן. ואתם יודעים מה? אני גם גאה בזה.
הכי מצחיק שכל מי שאומר את זה אלה אנשים שבחיים לא היו פה ולא הכירו מישהו מפה. מקסימום עצרו להשתין בדרך לנצרת.
וברור שאני מתאימה לפה. ועם כל החסרונות במקום (ויש הרבה, כן?), אני לא יכולה להמנע מלהודות שבזכות זה שאני גרה ב"חור" הזה הכרתי את החברים המדהימים שלי, עברתי חוויות שהיו משמעותיות בעיצוב האשיות והאופי שלי, התנסיתי בדברים מגניבים (ולא, זה לא היה דקירות או משהו.. חה חה..).
אז מה הרקע שלי בעצם? על מה יש לי כ"כ הרבה להודות? אני לא ממשפחת מלוכה, אני לא גרה באגליה, ואני לא אומרת שלא הייתי רוצה 
.
אז כן, אני גרה בישראל. ולמרות שאני אומרת לאמא כל פעם מחדש שאני ממש שונאת תהחלטה שלה בדקה ה90 לא לעלות על הטיסה לניו יורק עם כל המשפחה ולבוא לארץ - אני לא באמת מתכוונת לזה.
ברור שלגור בניו יורק עם כל המשפחה זה החלום האמריקאי של כל נער ונערה בישראל, אבל אם הייתי גרה שם לא הייתי פה. עוד יהיה לי זמן להיות שם, בתקווה.
וכן, אני גרה במגדל העמק. למרות שאולי לפעמים אני חושבת שעדיף היה להשאר בחיפה או עפולה אני שמחה שאני מפה. פה החברים שלי, היסודי, החטיבה, הזכרונות והחוויות שאני אוהבת להזכר בהם. הרגעים הקשים והרגעים המאושרים. גיל ההתבגרות שלי.
אבל הכל, הכל הכל,בזכות ההורים שלי. ההורים שלי שעלו לארץ, למדו, עבדו קשה והשיגו את מה שהשיגו בשביל שלי ולאחיות שלי יהיו את החיים הטובים ביותר שהם מסוגלים לתת לנו, ואפילו יותר.
מה שהם השיגו זה לא מעט, הבית, הלימודים, החוגים, הטיולים, הפינוקים.. הכל! והכל במאמץ קשה.
אז כל מה שיש לי לומר להם זה תודה. כי הם אחראים לילדות השמחה, הטובה, עשירת זכרונות וחוויות שמחות שהייתה (ועדיין יש..) לי.
וזהו, רק רציתי לומר תודה. זה הכל.
ענת.
P.S
Thank you. I love you!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Miss SunshinE **