"עשי כל יום משהו שמפחיד אותך,
ואף פעם אל תחשבי שאינך יכולה להשפיעה. גם אם את רק בת שש-עשרה,
וכולם אומרים לך כי את רק נערה אווילית ומתבגרת - אל תניחי להם להדוף אותך."
(אלינור רוזוולט)
"עשי כל יום משהו שמפחיד אותך"?
כן, מתברר שזאת עצה טובה. תאורתית. אבל בפועל?
אני מודה שאני מפחדת לבצע את זה. וחבל.
האמת? שאם הייתי הולכת לפי העצה של אלינור רוזוולט כניראה שלא הייתי בסיטואציה שאני נמצאת בה.
כניראה שהייתי סוף-סוף מעזה.
אבל יש גם את הפחד. ולא רק אצלי, אצל כולם! לפעמים זה כל-כך משתק ובעצם גובר לגמרי על הרצון.
אתם פשוט חושבים "בשביל מה אני צריך את זה?!". ומוותרים. לפחות אני עושה את זה...
אבל מה, חברה גרמה לי להבין שלפחד המשתק הזה בטח יש סיבה.
היא נתנה לי להבין שהוא לא סתם משתק אותי כביכול, והיא צודקת!
כן. פעם אחת העזתי, דיברתי, עשיתי משהו שנורא הפחיד אותי. אתם יודעים מה קרה?
התעלמות מוחלטת.
טוב, אולי לא מוחלטת.. אבל התעלמות גסה מאוד. אישית, חוץ מלהעלב גם לקחתי את זה כרמז.
אולי זה לא היה דבר נכון לעשות.. אבל זה מה שהרגשתי באותו הרגע.
לפעמים אני מרגישה שאולי טעיתי, לפעמים אני חושבת שאני מקבלת רמזים הפוכים..
אבל באותו הרגע אני נוחתת על האדמה ואומרת לעצמי שהכל בראש. הכל כרגיל..
אני חושבת שאם באמת הייתי צריכה לעשות משהו שמפחיד אותי, הייתי הולכת ומבהירה את העניין. אבל אני לא מסוגלת.
ושוב, זה חבל.
אבל בסך הכל, אלה החיים.
ונכון שחיים רק פעם אחת, אבל זאת לא הסיבה שתשכנע אנשים לעשות משהו. הרי הפחד הוא פחד רלוונטי לאותו הרגע. אחרי כמה חודשים או שנים הפחד הזה יראה טיפשי ומצחיק אפילו.
אבל אנחנו גם "חיים את הרגע", וברגע זה - אני לא מסוגלת.
___
ספטמבר התחיל, איתו גם הלימודים.
עד עכשיו, נחמד לי.. אני לא מתלוננת 
החיים ממשיכים כרגיל.. בי"ס, חוגים, שיעורים, חברים..
ה"הרפתקאות" עם ליטלי ממשיכות חח.. והפעם היינו בעפולה 
מה שבטוח, אנחנו ממשיכות עם המסורת של "להזמין ארוחה בארומה לשתינו ולא לסיים אפילו 2/3 ממנה" 
עוד מעט חופש ולי כבר יש תכנונים!
אני מקווה שגם אותם אני אבצע כמו את כ-ל התכנונים לחופש הגדול!
ובינתיים, המשך שנה מוצלחת -
ענת (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Miss SunshinE **