האיש הסתכל ובחן אותי, על כל חלק בגוף. הרגשתי צמרמורת עוברת בי, ופחד. התרחקתי מהאיש ונשארתי רועדת במקומי מחכה למישהו שיגיע. לאחר כמה דקות מכוניתה של אבי חנתה בחניה, רצתי לקבל אותו בהקלה.

"צריך עזרה?" שאלתי כשראיתי אותו סוחב שקיות מהסופר. "אני אשמח." הוא אמר, עזרתי לו לסחוב את השקיות בכמה פעמים, והאיש נשאר עדיין במקומו, מסתכל עלי. רצתי עם שתי השקיות האחרונות שהאטו את מהירותי ונכנסתי מתנשפת הביתה.

"מה המהירות הזאת?" שאל טום, אבי, ולקח את שתי השקיות מידי והניח על השיש.

"כלום." אמרתי, חוששת וחושבת על אותו האיש.

בארוחת הערב, היה שקט, נשמעו רק הלעיסות האיטיות והבליעות החדות. לאחר השתיקה הארוכה נשמע הטלפון "שלום.. אפשר לדבר עם ג'סיקה?" שאל הצד השני.

"ג'סיקה, טלפון!" קראה אמי מהסלון, "נשמע שזה בן אדם מבוגר." אמרה. בעלתי רוק במעט פחד. "הלו?" עניתי בחששה. "את זוכרת אותי ? ישבתי לידך במדרגות..." ולפני שהספקתי לשמוע עוד מילה או שתיים, הפלתי את שפורפרת הטלפון ושמעתי בקריאה "הלו? הלו?!" הרמתי את הטלפון. "אהה.. איך אתה יודע את שמי, ואת הטלפון שלי?" שאלתי בחשש. "נפל לך מהתיק. תשמעי אין לך מה לפחד, אני רק צריך לשאול אותך כמה שאלות. וזהו.." הוא אמר. "טוב.." אמרתי.

הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות, ולבסוף פסק "את יכולה לבוא מחר לאולפני טי.אר.אל לקמפיין בגדי ים ? את תהיי מעולה." הוא אמר. הייתי בשוק, חשבתי לרגע אם זאת מתיחה או לא. לבסוף התברר לי שלא,

"שניה.. אני אשאל את הוריי." אמרתי, "תמתין לרגע.." הוספתי. שאלתי את הוריי וסיפרתי להם הכל, גמובן שאמי קצת חששה, אבל לבסוף הם הסכימו. "אני אבוא, באיזה שעה?" שאלתי. "לאחר בית הספר, אני אחכה לך."

למחרת סיפרתי לכל החברות שלי על האיש, והקמפיין. התעודדתי קצת מהפרידה שלי ושל אלמוג, אבל זה שיפר לי את המצב רוח מאוד. לאחר בית הספר חזרתי הביתה, התארגנתי, הכנתי כריך ואמי הקפיצה אותי לאולפנים.

נכנסתי כולי שמחה ומאושרת, למעשה, די שכחתי מכל העניין עם אלמוג, "הגע..תי.." אמרתי מקוטעת, והייתי בהלם ממי שהיה שם.

אם אתם קוראים קבועים, תגידו לי ואני אוסיף אותכם.