למה ה"זכור אותי" בישרא בלוג לא באמת זוכר אפעם ? XD
לא משנה לא הפואנטה.
אחרי שנתיים מטורפות, לטוב ולרע, לפה ולשם, ואח"כ כמעט חצי שנה של ניסיון לחזור לטירוף, הגעתי למסקנה.
נחסמתי.
לא משנה כמה אני רוצה, ולא משנה כמה אני מנסה. אני לא מצליחה להגיע למצב עם בנאדם שבו אני נקשרת אליו למעבר לבנאדם. כבן זוג.
אני אתן את הנשמה בקשר, אבל זה כי אני אוהבת את הבנאדם בתור בנאדם. כיף לי איתו, ואני נקשרת. אבל לא מאוהבת. ויכאב לי כשזה יגמר, אבל לא יכאב לי כמו כאב שמישהו תלש לך חלק מהגוף. ואני אתגעגע מאוד, אבל לא אתגעגע בתוחשת ריקנות שמרגישה כמו נצח ונותנת תחושה שלעולם גם לא תעזוב אותך.
במשך חצי שנה חישלתי את עצמי. הרי מה שלא הורג, מחשל ובונה אותך לא?. וזה בדיוק מה שקרה.
לא מסוגלת להוריד מגננות. ואפילו לא שמתי לב לזה. הייתי כל כך בטוחה שזה טבעי, עד שמשהו היה חסר לי.
הייתי הבן אדם הזה שקופץ מהתאהבות להתאהבות, וכל הזמן מתאכזב, וכואב, ובוכה.
ופתאום, אין את הכאב הזה. שעם כמה שהוא כואב, הוא כאב טוב כזה. מרגיש כאילו אתה חי.
אני בן אדם הרבה יותר שמח, לא מצטערת על זה לרגע. וטוב לי ככה. אבל בכל זאת, אני תוהה אם זה יעבור לי. אם אני אהיה מסוגלת לתת את הלב שלי בצורה כזו שוב. בעיקר אחרי כל הדברים שלמדתי בשנתיים וחצי האלה. וכל הדברים שראיתי אח"כ מהצד.
יהיה לי קשה. ואני בספק אם זה יעבור בקרוב. כמעט בטוחה שלא יעבור בקרוב.
ושום דבר שיהיה לי כרגע, לא יהיה רציני. לא משנה כמה אני ארצה ואשתדל.
יש לי את הרצון הזה לחיבוק, ולהרגשה הטובה שמישהו שם. את כל הפלוסים שבקשר. אבל ממש לא את הרצון לאהוב ולהיות מאושרת עד הגג בגלל בחור, שבסופו של דבר יעזוב וישאיר דמעות. בנתיים טוב לי כמו שעכשיו. לבד, ולא כל כך לבד :)
"כן. חבק אותה חזק. יותר חזק. תמחץ אותה! שהגופות שלכם ימעכו זה בתוך זה עד שיהפכו לגוש אחד!. הביטו בעצמכם. זוהי האהבה שמדברים עלייה? האהבה האלוהית? החמה, העמוקה, המנותקת כמו בועה?. אם זוהי האהבה, אני לא רוצה בה." - מתוך "בדלתיים סגורות" מאת ז'אן פול סארטר.
What i was looking for i'm not sure.
רק נקווה שמחכה לי משהו טוב בפתח.
Hilarity.
