אולי הכל היה לטובה?

בשנתיים האחרונות איבדתי יותר מידי חברים.

אני יותר מידי שקועה בלימודים ושוכחת לשמור על קשר.

אנשים בכלל לא מבינים אותי או את המושג שנקרא "לימודים".

הם יותר מידי שקועים בעצמם ובאלכהל.

יותר מידי אנשים השתנו לרעה.

אם לא הייתי מכירה אותם יותר מידי טוב הייתי אומרת שהם זרים לי.

זה הוא

הילד הזה שיודע תמיד להחזיר לי אהבה

שיודע שגם כשקשה לי הכל יעבור.

הוא בין היחידים שיש לו את הכח להמשיך את הקשר שלי גם אם קשה.

הוא יודע איך זה כשקשה.

יותר ממני.

זה הוא שלומד בהול"ץ (בצפר צבאי)

הוא מחזיק מעמד בעומס.

אז למה אני לא מצליחה?

אני בבצפר רגיל

אבל בכיתה מיוחדת.בכיתה שרצים בה עם החומר.

בכיתה שהמורים דואגים לנו כאילו אנחנו עומדים השנה להיות ראש הבצפר.

שמלמדים אותנו כמו את הבגרויות.

אני יודעת שכשנחזור יהיה כזה עומס.

אומרים שצריכים להיות לי הרבה חברים כי אני לא פוגעת באפחד.

אבל איפה הם?

איפה החברים האלו נעלמו?

בגלל שאני לומדת במופ"ת הם מזניחים את החברות ושוכחים מה שעברנו ביחד

6 שנים?

אתם באמת שכחתם את מה שעברנו או שרק עושים את עצמכם?

אני יודעת שהאנשים האלו לא יטרחו להכנס לבלוג הנידח הזה בגלל שאני כבר

לא חשובה להם כמו פעם.

אולי הם שכחו תמושג הזה שנקרא "חברות"?

אולי הם עמוסים כמוני?

אני כ"כ מבולבלת בזמן האחרון..

אני לא יודעת מי זה מי..

מי החברה שלי

מי האויבת שלי

מי הידיד שלי

אני מוכנה להתחיל דף חדש עם כל מי שירצה.

אני ישכח את זה שהוא לא מתקשר אלי.

אני ישכח את הקללות

אני ישכח את הריכולים עלי

אני ישכח הכל.

טוב לפחות אנסה..

מייקי אני אוהבת אותך מאמי שלי

אם אתם באמת רוצים להגיב תגיבו על הנושא ובלי נאצה בבקשה

זה יהיה ממש קשה לקבל את מה שאתם חושבים בתור קללה או משו..