אולי הכל היה לטובה?

#אני אוהבת אותו והוא אותי אבל הוא לא מוכן להיות איתי בגלל החברים שלו.

שיורדים עלי ועל הידידים שלי..שלא מבינים שאני גדולה.

#אני מחבבת אותו הוא אחלה בן אדם אבל אנחנו לא הרבה זמן מכירים ואני

לודעת אם הוא מרגיש אלי דברים.

אבל שראה אותי היום הוא הסמיק

אני יודעת שזה ממש מוזר..

עוד משו

הורים הם עם מעצבן

למה תמיד שאני סוגרת את הדלת אמא פותחת אותה ומשאירה אותה פתוחה?

או שתמיד שאני נהנת עם חברים אני צריכה לחזור ב-11 ביום שישי?

והכי מעצבן שהארון לא מסודר היא זורקת דברים על הרצפה בעיקר בלילה.

היא זורקת ואומרת לסדר אותם מיד אבל אין לי כח והם מלוכלכים.

בשביל שלא יהיה לי כח לקום למחרת בבוקר.

אני ממש שונאת את זה

אני שונאת לסדר תחדר בלילה.

אני שונאת שהיא זורקת לי תדברים על הרצפה.

אני שונאת שהיא לא מרשה לי להנות עם חברים.

אני שונאת שהיא מטרטרת אותי בכל מקום.

אני סובלת..אני ממש סובלת אני יודעת שההורים עושים את זה מדאגה אבל

הדאגה ממש מיותרת..אני יודעת שאני בת יחידה אני יודעת שאני חשובה לאמא

אני יודעת שאפחד או אפחת לא תוכל להחליף אותי אם יקרה לי משהוא.

אני לא יודעת כבר מה לחשוב מצד אחד היא אמורה להשגיח עלי..

מצד שני יש לי חיים שאני צריכה לנהל שאם היא תנסה לסגור לי תחיים זה לא ילך לה.

היא יודעת שאני אוהבת אותה

אני יודעת שהיא אוהבת אותי

אבל למה היא לא מבינה שהתבגרתי?

למה היא לא מבינה שאני כבר בוגרת.

אתם לא חייבים להגיב פה

אבל אם אתם מגיבים לפחות שזה יהיה בוגר.