חודשיים של עבודה בעגלות בפראג, גברותי ורבותיי! והנה אני שוב כאן, מוכת תימהון נוכח המלחמה שהספיקה בינתיים לפרוץ.
3.11 - אני מקבלת מכתב שדחו לי את תאריך הגיוס מה-9 לדצמבר אל ה-12 לינואר.
3.11 - 'אבא....... דחו לי את הגיוס שוב......... נמאס לי כבר למלצר ב'לה שיפוד', תשלח אותי לפראג!!'
זה זמן רב שרציתי לעבוד בעגלות בפראג כפי שעשו כבר לפניי אחותי, בת דודותי ובן דודי שהצליחו די יפה, בלשון המעטה.
טה-דה :
ב-8 לנובמבר כבר הייתי במטוס בדרכי לצ'כיה. למדתי את הנאום בצ'כית והסתמכתי על הרוסית (שפה סלבית כמו הצ'כית) והאנגלית כשפות איתם אוכל לזרום במקרה ואתקע עם הצ'כית.
הבוס שחיבב אותי מההתחלה כי אני 'אחות של' ו'בת דודה של' שם אותי לעבוד כבר ביום הבא של אחרי הנחיתה בזמן שאת שאר הישראלים העלה על העגלה רק לאחר כמה ימים כדי שישפשפו את הצ'כית שלהם וילמדו את הנאום על המוצרים.
ובכן, העובדת הכי צעירה שלו, אנוכי, היחידה שלפני צבא, קיבלה שוק.
העגלה באחד הקניונים -
לא כל הצ'כים מתמצאים ברוסית ורובם לא יודעים אנגלית. נדרש מעט מאוד זמן כדי שהבוס הגדול יווכח לדעת שהעובדת הקטנה שלו לא רק שלא מוכרת ועושה מיליונים אלא היא גם צרה צרורה. כנראה שבאמת השתדלתי להשאיר את המגירה, בה היתה הקופה, פתוחה לפחות פעם אחת ביום, לפחות פעם אחת ב-10 ימים התבלבלתי בין יורו לקרונות [26 קרונות שוות ליורו אחד] וגרמתי לחוסר רציני בקופה, לפחות פעמיים בשבוע הלכתי לאיבוד ברחובות פראג והוא היה צריך לחפש אותי כמו משוגע באוטו ולהחזיר אותי הביתה ולפחות פעם בשבוע הייתי חייבת לשבור/להרוס לו מוצר מסויים. השבועיים הראשונים היו סיוט והמשכורת הייתה בהתאם. פעם ראשונה שגרתי לבד, נאלצתי להסתדר לבד במטרו -
וכל בוקר היתה מלחמה מחדש שלי עם השלומיאליות כאשר נאלצתי בכוחות עצמי להתייצב בקניון זה או אחר. התייצבות בעגלה ב-9 בבוקר ועזיבתה ב-9 בערב. התחת שלי נשבר והתנפץ לחתיכות, היה נורא קשה לעמוד 12 שעות על הרגליים ולהזמין אנשים לעגלה כדי לעשות להם פרזנטציות על מוצרים שממילא לא יקנו, לפחות לא ממני. לאחר המשכורת הראשונה [משכורת ניתנת מדי שבועיים] חששתי שלא תהיה לי הזדמנות להמשיך ולנסות את מזלי בעבודה כי כספי אוזל והמשכורת הצנועה שקיבלתי לא הייתה בה די כדי לכסות על אוכל ושכר הדירה (1000 שקל בחודש).
הבלאגן עם השפה-
1."פאק-נה" - 'יו מין פאק מי?'פאק יו דוד, איי האב אינאפ פרנדס!!' הייתי ממלמלת בקול נעלב כל פעם אחרי שגבר או אשה היו עונים לי 'פאק נה' כתגובה ל 'פנה דוברי דן, פויטסה קנאם ויסקושט וירופקי אט מרטבה מורז'ה!' [אדוני יום טוב! בוא לנסות את המוצרים שלנו מים המלח!] שהייתי מקשקשת בצ'כית לכל יצור חי שהיה חולף מולי. רק כעבור מספר ימים נוכחתי לדעת כי מה שבעצם אמרו לי זה 'פאקט נה' - בעברית 'באמת לא...'
2. "אוז'אסני" - אני על אש, עושה פרזנטציה לאשה! משפשפת לה את הציפורן בהיסטריה 'אברה קדברה, בום טרח, קלטי איזה ברק יש לך על הציפורן!!!!' אני אומרת בהתלהבות בצ'כית. האשה מביטה בהלם על הציפורן הנוצצת שלה ואני, אני כמו כלבלבה טובה נואשת נועצת בה מבט חוקר שאולי יעזור לי לדעת אם היא תקנה את הערכה לציפורניים או לא. 'אישישמריה! אוז'אסני!' אני עושה אחד ועוד אחד. 'אישישמריה' זה 'אלוהים' - בינתיים זה טוב טוב, היא התרשמה בצורה יוצאת מן הכלל! ואוז'אסני? אוז'אסני ברוסית זה 'נורא, איום ונורא'. ליבי מתחיל להעיץ ולדפוק בפראות ואני מתחילה להילחץ, למה נורא?! שיט. מחשבות כמו 'היא הולכת לתבוע אותי על שהרסתי לה את הציפורן, אלוהים אני בת 18 מה אני עושה?! אולי להציע לה שאשטוף לה את הרצפה כל יום במשך שבוע כתחליף לכסף? קוז איימ פאקינג ברוק!!!'
אהמ. לאחר כמה ימים הישראלים הותיקים אמרו לי ש'אוז'סני' בצ'כית זה התרגום ההפוך ברוסית. בצ'כית זה 'יפה, מהמם'.
3." זאפאח/ ווני"- 'מאמה מלקו נה רוצה אה נה טלו ו-ראזני זאפאחי, יאקו ואם?' [יש לי קרם לידיים ולגוף בריחות שונים, איזה בשבילכם?] כפי שכתבתי קודם הסתמכתי על הרוסית שלי למקרה שאתקע עם הצ'כית. לא ידעתי איך להגיד ריח בצ'כית אז אמרתי ברוסית, שזה 'זאפאח'. שמתי לב שכל פעם שאמרתי את זה הצ'כים היו מטים את ראשם ודופקים בי מבט מוזר ומבולבל.
יותר מאוחר ישראלי רוסי ותיק אמר לי ש'זאפאח' בצ'כית זה 'ריח מסריח' בעברית וש'ווני' שברוסית זה 'ריח מסריח' זה 'ריח' אצלם. אז אמרתי לו תודה רבה על ההסבר ומאותו רגע לא אמרתי בצ'כית 'יש לי קרם ידיים בריחות רעים שונים, איזה בשבילכם? :)) ' . אמרתי את זה רק ברוסית.
יום אחד עמדתי ליד הקופה יחד עם עוד ישראלי ותיק שעבד איתי ופתאום אני קולטת שהוא מחבק אותי, מחייך חיוך גדול ואומר 'תסתכלי מולנו, אשה משוגעת מצלמת אותנו, תחייכי, בשביל הקטע'. אני עוקבת אחרי המבט שלו ורואה אשה בעלת שיער מוכר, מצלמה מסתירה את פניה, מצלמת אותנו. "אמא?! מה את עושה פה?" 'שלום בובי, באתי לבקר!! מה שלומך, בואי תצאי איתי לקפה"
"אמא, אין לי כסף, אז רק אם את מזמינה"
אמא שרק לפני חודש היתה בספרד, באה עד לצ'כיה להגיד שלום. היא השאירה לי את המצלמה של אחותי הגדולה אותה איבדתי לאחר שבועיים. [אל דאגה, כאשר התעשרתי בסופו של דבר, קניתי לה ולי מצלמה סופר קטלנית של אולימפוס ואפילו השקעתי 80 קרונות על העטיפה בשביל ההתחנפות).
לא ראיתי כלום מלבד חור שחור עד שבת דודתי שנחשבת לנאמבר 2 בחברה (בן דודי הוא נאמבר 1) התקשרה וצעקה "signorina 
תזיזי ת'תחת שלך ותתחילי לעשות כסף, מה קורה איתך?! תעשי מה שאת צריכה לעשות בשביל פאקינג למכור, תורידי חולצה, תפלרטטי עם גברים וגם עם נשים אם יהיה בזה צורך! רק תמכרי כבר, אם אני יכולתי לעשות את זה אז גם את מסוגלת!!"
אני מניחה שמאז שיחת המוטיבציה הנ"ל חל השינוי, ושפחתכם הבוגדנית התחילה להרביץ כסף.
בהתחלה חיקיתי את המוכרים הותיקים ויותר מאוחר פיתחתי שיטות משלי לגרום לאנשים לעצור.
התחלתי ללמוד משפטים בצ'כית שבעזרתם אוכל לפלרטט עם הגברים הצ'כים וכמו כן, משפטים בצ'כית איתם אוכל ללקק ולהתחנף לנשים הצ'כיות.
גם עם התיירים שתקפו את פראג, בעיקר בשבועיים האחרונים, הסתדרתי לא רע. הבנתי שצריך שיהיה לך משהו מיוחד כדי שתייר יעצור לך כי תיירים מגיעים לקניונים הגדולים ונמשכים לחנויות הזוהרות, למותגים שנמכרים בזול, למרהיב ולנוצץ. לכן הסבירות שיהיה להם איזשהו עניין, ולו הכי קטן, באיזו עמדה מגעילה של ים המלח נמוכה מאוד. מה גם שתיירים שמגיעים לפראג, מן הסתם ירצו לקנות מוצרים מפראג ומתנות לחג המולד מפראג ולאו דווקא ימהרו לקנות מוצר שנעשה בישראל, או כל מדינה זרה אחרת.
כל בן אדם שענה לי בטון מצטער 'דונט ספיק צ'ק' קיבל ממני 'או, אינגליש איז איבן בטר! ואר אר יו פרום?'
צרפתים, ברזילאים ואיטלקים לא יודעים בשיט אנגלית. שוודים, בולגרים, יוונים, ערבים, הולנדים ורוב הגרמנים יודעים אנגלית די טובה.
בכל שפה למדתי להגיד משפט אחד לפחות,
הצרפתים שמעו ממני 'ז'אמפרו לפרונסה פור פרלה אווקטבה!' [אני מדברת צרפתית בשביל לדבר איתך]. זה היה סטפ 1 שגרם להם לעצור ולהסתובב אליי מבחינתי בהילוך איטי כאשר סימן שאלה רוקד על מצחם. סטפ 2 היה להתקרב אליהם, לגעת להם בכתף בעדינות כמבינת עניין ולהתחיל לשיר להם בעליזות שיר צרפתי שלימדה אותי ילדה צרפתייה במש"צים לפני שנים. 'דו קילומט פסה, סאוזו סאוזו, דו קילומט פסה סאוזו לסולייה!!!' [2 קילומטרים עברנו, כואב כואב, 2 קילומטרים עברנו, כואב לעקב!! (נראה לי בכל אופן) ] בהתחלה היו הצרפתים מעקמים את מצחם וברגע שהיו מזהים את השיר היו מתחילים לצחוק בפרעות ולהצטרף לשירה שלי. אחרי שסטפ 2 היה מתבצע כהלכה אין מצב שהם לא היו מוכנים להישאר לפחות לפרזנטציה ו 85% בדר"כ קנו. אחוש, קנו.
האיטלקים שמעו ממני 'בונז'ורנו' 'בואונוסירה' [ערב טוב] ו 'פיצה, פסטה!!' בלי שום קשר.
הולנדים שמעו ממני 'חוי-דאחט' [יום טוב] ושאר החוויות שעברתי באמסטרדם לפני חודשיים. תמיד קשקשתי להם שלעומת החנויות בהולנד שנסגרות ב-6 על השעון מדי יום, אני לשירותם עד השעה 9 בערב ככה שהם יוכלו לחשוב בפאנן ולחזור ולקנות. בלי לחץ.
גרמנים שמעו מממני 'גודנ-טאק' [יום טוב], שוודים שמעו 'גוד-דוג' [יום טוב, גם כן]
היוונים השכנים זכו ללחיצת יד רצינית ממני ו'יאשו' [שלום] עצבני. במיוחד הייתי קופצת על הרוסים העשירים ממוסקבה שהיו עונים לי 'נה סבסיבה', הייתי מתחילה לדבר איתם ברוסית, לספר בדיחות ולספר על ההבדלים המשעשעים בין צ'כית ולרוסית.
ספרדים שמעו ממני 'קומו סטס מונייקיטה?' [מה שלומך בובה?] ושירת צמד המילים 'נטלייייהה אורייררווו' [אני יודעת שהיא ארגנטינאית אבל זה בכלל לא משנה! זה כמו שלבנוני וסורי זה אותו חרא] בזמן שאני מפלסת את דרכי אליהם בריקודי סלסה, אוחזת בידם וזורקת אותם לאיזור שליד העגלה. ברזילאים לעומת זאת זכו לריקודי סמבה. בולגרים זכו למחמאות בלתי פוסקות על הגבינה שלהם, מוסלמים זכו ל'אלחמדו לילה" ו'קיף חאלק?!"
קיצור מה שבעיקר עשיתי בעגלה זה קרקס מעורב עם בית זונות. חילקתי מספרי טלפון מזוייפים בשפע ופלירטוטים היו אם הייתי בטוחה שזה הולך להגדיל לי מכירה. על הזין, העיקר להוציא לבן אדם שמולי את כל הכסף שיש לו מהארנק ועוד קצת מהכרטיס אשראי. יש חוק לא כתוב שאומר שאם תייר ישראלי עובר מולך עדיף לך לשחק אותה כל עדה חוץ מישראלי. אני שיחקתי אותה צ'כית ודיברתי איתם באנגלית [תודה לאל שאין לי מבטא ישראלי באנגלית]. פעם אחת עברו שתי נשים ישראליות מגעילוליות והבעלים הערסים שלהם ורק כשפניתי אליהם אחת מהנשים אמרה לבעלה 'מה היא רוצה?' בקול מזלזל אז אמרתי להם בחגיגיות "הו! יו דונט ספיק צ'ק גאייס? דאטס אוקיי! לט מי גאס ואר יו פרום, 3 גסיס, פליז!! לבנון? עיראק? וואט? נו?!"
תמונות
השותפים הראשונים והמדהימים שגרתי איתם בצנטר של פראג. מימין -אליעד (אח גדול), אני, פבלו (אבא), טלייה (אמא). רק פעם אחת הם העזו לשלוח אותי לקניות ובאותה פעם קניתי להם אבקת סוכר במקום סוכר, אורז מיוחד לסושי במקום אורז רגיל, תרסיס לניקוי אבק במקום תרסיס לשירותים וחלב מקולקל. יא, דאטס מי.
לזכותם יאמר שהם שמרו עליי יפה.
אני במוזיאון השעווה
סומק עולה על לחיי מאחר ואני מרגישה טיפה מובכת מתנועותיו הפרובקטיביות של פרד מרקורי, סולן קווין.
אני, אליעד השותף ביומו האחרון ו-2 טורקים איתם דיבר על פוליטיקה במשך שעה!!
אם תשימו לב אני עושה תנועת 'מה עובר עליהם?'
אני, הסטוקרית של אליעד ואליעד בכבודו ובעצמו
בדרך הביתה מבילוי
signorina מתפרעת על רחבת הריקודים. קצת משתגעת אבל מותר לה, למחרת יש לה דאיי אוף.
אני ומתן בקופי האוון, בית הקפה הקבוע. הידיד ההומו הראשון שלי! יאי!
אני, ההומו הגאה ואמא [מס' 2] דורין
אני ואמא דורין בלילה האחרון שלי בפראג, לפני יציאה
אני במסעדה אליה הזמין אותנו הבוס המהולל במשכורת הראשונה. ניתן לראות את האכזבה בעיניים מהמשכורת.
השותף אליעד הפתיע אותי עם חביתה מקסימה זו באחד הבקרים הלא הכי מוצלחים שלי
אבא פבל עושה לsignorina המפונקת נעים בראש עד שהיא נרדמת
הבוס הגדול נואם במסעדה בעודו מגרד את הבטן המלאה אחרי האוכל, או סתם מלאה.
בסופו של דבר נראה לי הוא מחבב אותי,
והוא אפילו ביקש ממני להגיע שנה הבאה 
ונגמור [תכלס] בחמודי [גרמני אקראי שהתחיל איתי ביום האחרון ובסוף מצא את עצמו שותה קפה איתי ועם השותפה (אמא דורין) שלי ב-5 לפנות בוקר] שהכרחתי לשים כיפה על הראש :)
בתמונה האמצעית לימדתי אותו באיזה פוזה לאמר 'מה הבעיות 'שך גבר??'
אני משאירה אתכם עם חידה.
מה הוא תאריך ושעת החזרה שלי לארץ?
[רמז - אני שלומיאלית.]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
signorina