"אני לא מבין איך לעזאזל השאלה הזו הייתה קשורה לעבודת הביוטופ שלי!! מאיפה לי לדעת כיצד מתמודדת שיטה סלנייתעעת עם מליחות הקרקע באיזור עין גדי???!?!?!?!??! הוא הכשיל אותי בכוונה!' הסתובבתי כדי לגלות את פרצופו האדום הרותח מזעם של ויקטור שבדיוק יצא מהראיון עם הבוחן.
"אממ... איך הבוחן?" שאלתי בזהירות, "בן זונה! אני עשיתי על יעלים, הוא שאל אותי רק שאלה אחת עליהם, ובסוף הוא יענו ניסה להרגיע אותי בכך שאמר 'זה בסדר, אני לא אכשיל אותך'! כוסאמא שלו החתיכת הומ..."
"ו... מה בסוף התשובה לשיטה?"
"חומצות אמיניות וחומרים מסנטזים"
-לפני חצי שנה-
"אז אתם השנה תיבחנו ע"י בוחן נורא רציני, שואל שאלות קשות, אז תתכוננו טוב" אמרה אילנה המורה לביולוגיה "מה שטוב לבנות זה שהוא.. אוהב ככה, בחורות יפות" הוסיפה וצחקקה "אז בנות, תשקיעו" וקרצה.
-חצי שעה לפני הבגרות-
תוהו ובוהו בשירותי הבנות, נקבות מורחות אחת לשנייה את השחור בעיניים ובדחיפות אגרסיביות נאבקות על מקום טוב יותר מול המראה.
אני כמובן הייתי הפוסטמה היחידה ששכחה שיש לה פה עסק עם סוטה חרמן בן 40-50,ובאתי לבית הספר בחולצה חסרת צורה של אחותי וג'ינס דהוי. להלן-
כשאחרות כבר היו מוכנות להיכנס טופלס, עם חוטיני אדום ונעלי עקב.
בקושי בלעתי את הרוק כשמעתי את קולו הלא כ"כ נעים ואפילו מאיים מהחדר שמולי במסדרון, וניסיתי להיזכר מה אני בכלל אמורה לדעת לבגרות ביוטופ כי כרגיל זלזלתי ולא פתחתי את העבודה שלי או את המחברת ולו בשביל טיפ-טיפה להתכונן.
*שם בדוי לבחירתכם* !
'שאן טראצ' מלמלתי לעצמי ונכנסתי בחוסר רצון מובהק פנימה למעבדה הממוזגת.
גבר שמן בסביבות שנות ה-45 שלו שנראה די ממורמר לטעמי, ישב בקדמת הכיתה וכשהרים את ראשו אליי קם ואמר בחיוך רחב "שלום שלום... איזה בנות יפות יש לך פה אילנה" לאחר פנה למורה לביולוגיה שליוותה אותי לכיתה והוסיף בזמן שלקח את ידי ולחץ אותה "יותר יפות מרונסון, אם יורשה לי לציין"
10 דקות ישבתי שם על הכיסא, זקופה ומחייכת לעיתים לבוחן שבחן אותי כל כמה שניות בזמן ששוחח עם המורה שלי על האם כדי לייעץ למנהלת לקנות שולחנות מאורכים יותר למעבדות. לאחר מכן המורה יצאה מהכיתה והוא התחיל לשאול אותי כמה שאלות, עניתי עליהן ואז...
"בלה בלה בלה בלה יחגיעלחדדלךגך, בלה?"
"אממ..."אמרתי והתחלתי לזוז בחוסר נוחות בכיסא הכחול "חומצות אמיניות וחומרים מסנטזים?"
"נכון מאוד!"
יאללה, זה כ"כ היה ניחוש פרוע והשאלה הייתה כ"כ שונה מהשאלה שהוא שאל את הילד הקודם והתשובה לשתיהן הייתה זהה לחלוטין אבל... הוו וול. העיקר שצדקתי (:
"תודה רבה לך" הוא סיכם אחרי 20 דקות שכללו בין היתר עשרות ציחקוקים מזויפים שלי לנוכח הבדיחות הגרועות שלו. הוא קם מן הכיסא, לקח לי את היד ונשק לה. זה כמובן היה הקש ששבר את גב הגמל ואז כבר לא יכלתי להסתיר את הגועל מהפרצוף שלי אבל ברגע שהוא אמר את מילת הקסם '100' ו'התרשמתי לחלוטין יקירתי!' חייכתי שוב כמו הזונה הקטנה והטובה שאני באמת ואמרתי בהתלהבות 'תודה!'
אז יש לי 100 בעבודת ביוטופ, 100 בראיון בביוטופ, ציונים מעל 90 במתמטיקה, אנגלית, ביולגיה ופיזיקה, ציון שקרוב ל-90 (אני מתפללת) בכימיה והעולם נראה ורוד יותר.
נשארו היסטוריה ואזרחות ואז אני לגמרי משוחררת מכבלי התיכון עד שאתפס כמובן ע"י אזיקי הצבא בדצמבר.
ועוד כמה שטויות:
התחילו לגדול לנו אחלה של ענבים בחצר!
אבא מגיב בנחמדות לשכנות המעצבנות שהחמיאו לנו על הענבים החדשים.
פוקה המגניבה והגשר שהיא כבר שבועות מתלהבת ממנו כמו ילדה קטנה!
תמונה שצילמתי היום במיוחד בשביל הבלוג (!) כדי להראות עד כמה העלייה שאני צריכה לעלות כל בוקר בשמש לתחנה ממנה אני לוקחת אוטובוס לבית הספר שלי מגעילה.
אה! גם מלינה (שכחתי איך אומרים את זה בעברית, סורי. כשאזכר אתקן (: ) צמחה לנו בהצלחה בגינה!
כל הכבוד לאבא!
המשך שבוע מטורף
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
signorina