עזבת הלכת לא נשארת אפילו לדקה להסביר לדבר להבין מה קרה.
השארת אותי עם המחשבות של עצמי שקועה תוך בועה בוחשת ומפרקת כל דקה.
אפילו בחלומות שלי אתה רודף אותי, גם שם כבר לא מחבק ולא אוהב.
יצא לי לחשוב לאחרונה אם בכלל אהבת אותי. אם כל כך קל לך לשחרר ולעזוב אפילו לא לכתוב.
עלתה לי המחשבה שאולי אני פגומה אולי משהו בי לא בסדר וזאת בכלל לא אשמתך.
אומרים לי שהכל קורה מסיבה מסויימת ושדלת נסגרת שלוש נפתחות- אז איפה הדלתות שאני להן כל כך מחכה?
אני מתחילה להתייאש מאהבה- עוד אחד עוזב ועוד קשר נגמר וכל פעם אני נשארת עם עצמי להרים את השברים ולאכות את הפצעים- אבל זה אף פעם לא עובד תמיד נשארת הצלקת מהדבק שבו השתמשתי פעם אחרונה, ובזאת שליפניה וגם בזאת שתבוא עוד מעט.
אני התייאשתי מלהרגיש אהובה ויש לי כל כך הרבה לתת כל כך הרבה אהבה לעניק וכן אני לא בן אדם קל אבל גם לי מותר להרגיש.
אני רוצה לברוח לתוך החור השחור- ולהשאר שם לגווע לאט לאט.
בא לי להתכסות מתחת לפוך ולהישאר שם לנצח.
וכמו תמיד אני חוזרת לבלוג לפרוק עצבים וכאבים כי אני פשוט לא יכולה לדבר יותר עם עצמי
אז שוב אני צריכה סימן בקבוק שייפול מכת ברק רק משהו שיוכיח לי שאני לא לבד ושהדלתות שלי בדרך ויפתחו אחת אחת עד שלא יהיה בהן צורך יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
