ידידי היקר, רוב שלומות לך!
כרגע קיבלתי את מכתבך ואני כבר יושב לענות לך.
מאד שמחתי למכתבך. מה גם שמצב רוחך השתפר במקצת וזה העיקר. אמנם הרצון לצאת ולהזדיין בראש חוצות גדול יותר כפי שאתה כותב, אך גם זה יעבור. השבוע עבר מהר. אירועים מיוחדים לא ארעו פרט לזה שהייתי אצל חסי באמצע השבוע והיום תקפני מצב רוח גרוע בהוודע לי שהחברה המסריחה לא אישרה לי את הסידור שהיה צריך להתחיל בתחילת ינואר 1961, אך אני בשלי ואת המילה האחרונה עדיין לא אמרתי. אמרו לי שיש אדם אחד שיכול להשפיע על מנהל מדור הסגל שלנו והלז משתחווה על המקום. אותו אדם זהו יוסף אלמוגי וגם אליו יש לי גישה כפי שידוע לך. אך כרגע לא השתנה כלום ונראה איך יפול דבר ומה ילד יום. בקשר למירי, הרי שמעולם לא התלבטתי כל כך בדעה על בן אדם כמו עליה. יש לה חבר קבוע והיא עושה רושם שאוהבת אותו. בן 19 וחצי, ככה אמרה לי. אינני יודע ,אחת משתיים: או שהיא זונה המקבלת מספרים 3-4 פעמים בשבוע, או שהילדה הזו תמימה מארץ התמימות ועדיין לא מצצו לה אפילו. על כל פנים, אם הראשון הוא הנכון הרי שתוכל בפגישה הבאה שלכם לתת לה מספר. בקשר לרמתה האינטלקטואלית הרי שמיום ליום בביה"ס אני נוכח לדעת שהיא ירודה למדי והיא אף פולטת לפעמים שטויות המחליאות אותי.
נפסיק לדבר עליה כי פשוט חבל על הנייר. בקשר לאלי הרי שאיני יודע דבר והוא מאז לא כתב לי. אני תקוה שעוד יכתוב ויספר על הכל. בקשר לחנוכה
אני תקוה שיאפשרו לך לבוא הביתה ונעשה חיים. אני מעונין להתפרק קצת בחופש חנוכה מהמתח שנצטבר בקרבי עד היום. אני רוצה לקוות,ידידי,שתדע להסתדר ושאראך בחיפה.
ידידי,יתר על כן אין לי מה להוסיף. היה שלום ולהתראות בחנוכה.
שלך ידידך,
אביהו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
