סיפור

עמית חזרה הביתה . מעולם , אבל מעולם היא לא זכרה שהוריה היו בבית אחרי בית הספר בימי חול . ולכן היא מאוד מאוד התפלאה כאשר ראתה בחנייה שליד ביתה את הרכב של אמה . היא ממש אבל ממש שמחה .  לא היה לה משנה מהי הסיבה שאמה בבית - העיקר שהיא פה . היא רצה במהירות במדרגות , מקטרת על הקושי שבעלייתן למרות שהיא גרה רק בקומה השנייה . היא תיכננה לפתוח את הדלת בכוח ( שתהיה בוודאי פתוחה כי אמה בבית ) , לרוץ אל אמא שלה במהירות ולתת לה חיבוק חזק . אם היא לא הכינה אוכל - היא החליטה - היא אפילו לא תקטר על כך . אבל כשהגיעה אל פתח הבית שמעה מעבר לדלת בכי . לא בדיוק בכי - יבבה , יבבה חנוקה . היא הייתה בטוחה , כמעט במאת האחוזים שזאת אמה . היא נכנסה פנימה .

*  *  *  *  *

נועה נכנסה אל חנות הגלידה . את כל מי שהיא ראתה - היא הכירה . זאת הייתה חנות גלידה חדשה . פעם , לפני שהייתה שם החנות הזאת , הייתה חנות אחרת . גם חנות גלידה . כולם הכירו את כולם שם , כל אחד ידע איזה טעם כל אחד אוהב . נועה אהבה גלידה בטעם וניל עם פיצפוצי שוקולד , מעליה עוד כדור תות עם סירופ שוקולד מעל הכל . אבל בשלב מסוים בעל החנות התרושש בגלל שחתם ערבות לחברו הטוב . כולם התגייסו להתרמות כדי להשאיר את חנות . זה עזר , אבל רק לכמה חודשים . לאחר כמה זמן בעל החנות היתרושש לגמרי ו - זהו . למזלם של כל בני השכונה מי שקנה את המקום הקים שם חנות גלידה .מכיוון שזאת הייתה חנות חדשה - אנשי המקום לא היכירו עוד את כל הטעמים והפטנטים ובעל המקום לא הכיר את כולם . אבל הקשרים לאט לאט מתפתחים .

נועה נכנסה אל תוך החנות . כמובן היא הזמינה את הגלידה האהובה עליה ביותר - עדיין אותו דבר , והתיישבה . היא הסתכלה ימינה ושמאלה . וכל כמה דקות היא הציצה בשעון היד הקטן שלה . אורן ראה אותה . 'כמה שהיא דומה לאמא שלה' הוא חשב , 'כמה חבל רק שהיא כבר לא פה עוד' . זהו זה . הגיע הרגע . הוא ניגש אל העוזר הקבוע שלו - ילד בן 14 בערך , "אור !" הוא קרא לו . אור רץ במהירות . אור תמיד שירת את אורן במהירות . במיוחד בזמן שהוא רחץ כלים . הוא שנא לרחוץ כלים . אבל הוא אהב מאוד לייצר את הגלידה . לכן הוא נשאר שם , אולי גם ביגלל הכסף שהוא מקבל . "כן , מה רצית ?" אמר לו אור מתנשם ומתנשף ברגע שהגיע אליו . "אני רוצה שתעמוד בדוכן לשעה בערך בסדר ? יש מספיק גלידה ? אתה לא צריך להכין ?" אמר לו אורן . "כן אורן , הרגע סיימתי להכין מלאי מכובד ביותר של גלידה . אבל אני צריך עוד לרחוץ כלים .. " אמר אור . הוא ידע מה דעתו של אורן על כך . דווקא משום כך הוא אמר זאת . "לא נורא הכלים ישארו לאחר כך ! הם לא יברחו  לך .." ענה לו אורן במהירות ואפילו בלי לומר שלום הלך משם , משאיר את אור לבדו עם כמה לקוחות שביקשו גלידה בדוכן .