הולך וטופח

הבחור ההוא, מי שכתבתי עליו בפוסט הקודם. הלקוח מחנות היין. אני עדיין חושב על מה שהוא אמר לי בחנות, על זה שהאנשים האלה שאני מסתכל עליהם אינם אנינים אלא משהו שדומה יותר לאפיסיאונדו.

דיברתי על זה היום בבוקר עם השכן. הוא אמר: "זה ברור לך שאתה בתוך המשחק שלהם". היה משהו מאשים בטון שלו. הוא צודק כמובן. אני הלכתי שבי אחרי הסיפור הזה עם האפיסיונאדו. משהו באקזוטיות של המילה הזאת גרם לי לא לראות את זה, שבשבילו זאת דרך מסויימת של הצגת עצמי. תמיד קשה לי להכניס לניתוחים דברים כמו: 'הוא חושב', 'לטענתו', 'האופן שבו הוא מפרש את המצב הוא', 'הוא מציג את עצמו כ...', 'חלק מהצורך שלו לשלוט התבטא באיך שהוא מחלק את האנשים סביבו ל...'

בכל מקרה, הנה קטע יפה מהספר שהוא המליץ לי עליו. זה קטע שמדבר על המפגש של המספר-ג'ק, ביל ומונטויה באיזו עיירה ספרדית. באותו ערב מביאים את הפרים ומלחמות הפרים אמורות להתחיל באותו שבוע. לפי הקטע הזה, אפיסיונאדו זה משהו שקשור לסוג של 'סוד כמוס',ו- 'מגונה', ששייך תמיד לקבוצה של אנשים, כמובן גברים. בסוף השיחה בין ג'ק למונטויה המינגוואי אומר: "אפיסיון פירושו להט. אפיסיונאדו הוא מי שלהוט אחר מלחמות-פרים". זה גם קשור לסוג של תחרות בין חברי הקבוצה.

הנה הקטע:

הוא חייך שוב. הוא תמיד חייך כאילו מלחמות הפרים הן סוד מיוחד של שנינו, סוד די מזעזע, אבל למעשה סוד כמוס שידוע לנו. הוא תמיד חייך כאילו יש בסוד הזה משהו מגונה בעיני זרים, אבל משהו שאנחנו מבינים. סוד שאסור לגלות לאנשים שלא יוכלו להבין אותו.

 "החבר שלך, גם הוא אפיסיונאדו?" מונטויה חייך אל ביל.

 "כן. הוא הגיע מניו יורק כדי לראות את סן פרמין".

 "כן?" מונטויה הטיל ספק בנימוס. "אבל הוא לא אפיסיונאדו כמוך."

 הוא הניח שוב  את ידו על כתפי במבוכה.

 "כן," אמרתי. "הוא אפיסיונאדו אמיתי".

 "אבל הוא לא אפיסיונאדו כמוך".

אפיסיון פירושו להט. אפיסיונאדו הוא מי שלהוט אחר מלחמות-פרים.

(המינגווי, 2006 עריכה ותרגום ענת רז)