אם להיות יותר מדוייקת: מה היה קורה אם אהובי לא היה קיים בחיי?
אני לא יודעת אם סיפרתי. אבל בזמן האחרון, המצב בעבודה היה לא טוב. מה זה זמן אחרון? חצי שנה אחרונה, מאז עזבו החברות שלי את העבודה, נשארתי הוותיקה ביותר וכל ישיבה הפכה לקרב ניצח. המצב הכריח אותי להביא בסיונארה לכולם. החלטה, שהנכונות שלה גברה, כשהבוס שלי פוטר.
אני לא סגורה על שאמרתי את זה. אבל, המצב בדירה הקודמת שלי עם המכשפה הכריח אותי לעזוב. זה לא שלא יכלתי לחיות שם את ארבעת החודשים שנותרו לי. אני חזקה, חזקה מאוד. ובמריבות כאלו, אני תמיד מנצחת. כי אני יודעת להיות הרבה פחות good sport ממה שראוי. אבל החלטתי, שאת החודשים האחרונים אני רוצה להעביר בשקט, בשלווה. והכי חשוב, ביכולת לישון עם אהובי בנוחות. אז אמרתי צ'או לאלה שאהבתי.
היום היה לי מבחן. במשך השבת, נכנסתי לאט לאט ללחץ- אם אני לא עוברת אותו. אין סגירת תואר. אם אני לא עוברת אותו, אני אצטרך לחפש עוד קורס לעשות בסמסטר ב'. דבר שידחה, כאמור, את סגירת התואר. דבר שיפסיק את חיפוש העבודה שלי במשרה מלאה. דבר שיגרום לי להרגיש לוזרית אמיתית.
ישבתי באוטו והתחלתי לבכות!
(גם עכשיו אני טיפה בוכה)
העובדה שישבתי בשקט ולא פציתי פה, הטרידה מעט את אהובי, אפשר היה לשים לב. אבל לא יכלתי לראות מעבר לרחמים העצמיים של עצמי. מה אני עושה לא בסדר? האם אני כזו מגעילה? האם אני כזו טיפשה? האם אני כזו בלתי חברותית? הסתובבתי בעיר ולא מצאתי חנייה. נסעתי בלי לדבר, עד שהגעתי לכניסה לעיר ואז יקירי שאל אותי: לאן? עניתי לו שחשבתי לנסוע לאבו גוש, אבל אולי לא כדאי.
אני עצבנית/עצובה/רעבה/עייפה- אני מתנחמת באוכל. זו הסיבה שאני עגלגלה כזו. (אעלק עגלגלה, אני חבית מתגלגלת).
הגענו ללבנונית וישבנו שם. סיפרתי את כל מה שמעיק עליי והוא הקשיב, וליטף לי את היד, וחיבק אותי. אח"כ הוא אמר לי שאני חכמה ומקסימה, חברותית ומצחיקה. שכל החרא שאני אוכלת עכשיו, הוא בשביל להתקדם קדימה ולהשאיר מאחורי רק ענני אבק..
אתה הדבר הכי מקסים בעולם!!!
אני אוהבת אותך הכי בעולם. תודה לאל ולחוכמה שלי (שהורדתי אולטימטום עליך) על שמצאתי אותך. תודה לסבלנות המדהימה שקיימת בך, לסבול את כל הנוירוזות שלי. אני כ"כ שמחה שאתה קיים.
אנשים שאלו אותי פה ובמסנג'ר- את החברה של... נכון?
אז, כן!!
אני החברה שלו וגאד דמט, מרוצה מזה!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
