בלוג אנונימי-פריקת רגשות

דאמט. אני לא מסוגלת להירגע.

בעוד מספר שעות יתחיל השימוע, ואני לא מסוגלת לכניס שומדבר לפה, לא אכלתי ושתיתי כל היום ולא ישנתי כל הלילה.

אני לא יכולה יותר, נשברתי.

כל דבר כמעט גורם לי לבכות, ואני כל הזמן מסתובבת סחור סחור וכוססת ציפורניים.

אני לא יודעת מה אני אעשה אם אימא שלי לא תחזור היום, באמת.

זה לא מגיע לי, זה לא מגיע לה, זה לא מגיע לאחותי, זה לא מגיע לאף אחד!

די. העיניים שלי נעצמות תוך כדי כתיבה ואני כולי שקועה ברחמים עצמיים.

הלוואי שהיום הזה יגמר כבר.

אני חושבת שאני אכתוב כאן גם בערב, ניראה אם יהיה לי כוח...