הלכתי לשירותי הבנות הסתכלתי שוב במראה הרגשתי את השומן נגעלתי פתאום רונה נכנסה מיד הפסקתי "יעל מה קרה הכל בסדר?" "כן מה יכול ליהיות לא סדר" יצאתי משם בעצבים לא רציתי ללמוד לא היה לי מצברוח חזרתי הביתה אמא שלי לא הייתה בבית הלכתי למקרר הסתכלתי על כל האוכל ונגעלתי רציתי להקיא רציתי לשרוף הכל לקחתי את הכל וזרקתי לפח
אותו הבחור שקרא לי שמנה ידעתי שזה לא נכון וגם אם כן מה אכפת לי אבל בכל זאת...
זה לא שאני לא אוכלת או שאני בצום אני פשוט לא רעבה
2
בוקר אני עדיין שוכבת במיטה מסתכלת מסביב משעמם הולכת למראה מסתכלת נגעלת מעצמי מכחישה שאיכפת לי מהחרא הזה הולכת לבצפר
הפסקת 10 מתישבת בחוץ ליד גיא הוא מתחיל לדבר איתי אבל אני לא מקשיבה אני מסתכלת על האוכל ולא יודעת אם לאכול או לא
"גיא אני חושבת שמשהו לא בסדר איתי...." "מה למה מה קרה?" הוא שואל בחוסר עניין "אני לא יודעת אני נגעלת מאוכל מעצמי מהגוף שלי"
"אה..... אוקיי" הוא אומר אני בכלל לא מעניינת אותו? חחח.. מה פתאום אין סיכוי זה גיא הוא סתם אדיש ברור שאיכפת לו קמתי זרקתי את האוכל המשכתי ללכת עם ראש כלפי מטה חושבת על אוכל שהוא מגעיל אבל מצד שני מתעבלמת "זהו....מה איכפת לי מזה בכלל?!" אני חוזרת ואומרת בראש שלי "היי יעל בואי שבי ליידי" זאת רונה טוב נו שיהיה מה איכפת לי לשבת לידה מתיישבת עדיין במחשבה שאוכל מגעיל אותי ועדיין בהכחשה כדי להוכיח את עצמי שזאת סתם מחשבה מטומתמת חתפתי לרונה את האוכל והתחלתי לבלוס אותו נגעלת מכל ביס אבל ממשיכה ניהיית לי בחילה רונה מנסה לדבר איתי לראות מה לא בסדר אבל אני שונאת אותה אז שתסתום תעזוב אותי ושתלך להזדיין סיימתי את האוכל ושנאתי את עצמי אני רצה לשרותים ופשוט מקיאה את הכל פאק מה לאזעזל עובר עליי אפילו לא דחפתי שום דבר לגרון אז מה אני מקיאה?! זהו די די די אני שונאת את זה אני שונאת את עצמי את העולם למה אני כל כך דוחה למה אני לא יכולה ליהיות כמו פעם חח.. מה זה פעם לפני כמה ימים מה איכפת לי מהמשקל וככה עברו הימים גיא מתעלם ממה שאני אומרת לו אני שונאת את רונה והי ממשיכה לדאוג לי אני אוכלת זה מגעיל אותי אבל אני ממשיכה להתכחש חלק אני מקיאה לא מתוך רצון או שאולי כן? קמה בבוקר מתסכלת במראה נגעלת הולכת לישון עוד פעם נגעלת מבלה את ההפסקות בשירותים הפסקתי לאכול לפני ימויים אני מרגישה חלשה טיפשה ומכחישה את זה דוחפת לפמעמים קצת אוכלת בכוח
"יעל?" הסתובבתי כמה בקושי"פאק זאת רונה רציתי ללכת נפלתי התעוררתי בבית שלי "יעל יעל הכל בסדר?" זאת הייתה רונה היא ישבה לידי במיטה
"את התעלפת" נו שתלך אני רוצה את גיא "איפה גיא" "הוא אמר שהוא לא יכול לבקר אותך הוא צריך ללכת לאנשהו......" "יעל תשמעי הכל בסדר" התהפכתי לא רציתי לדבר על זה" "יעל תקשיבי לי " קמתי התחלתי לצרוח על רונה "תעזבי אותי תעופי לי מהבית לא קורה כלום" העפתי את כל הדברים בחדר צרחתי בכיתי לא הבנתי מה קורה איתי" היא באה וחיבקה אותי נשכבנו שתינו על המיטה הרבה זמן של שתיקה רק שכבנו לא הבנתי בכלל איך אני נותנת לקופה הזאת להרגיע אותי בסוף היא שאלה אותי "יעל את אוכלת?" התחלתי לבכות לא יודעת מאיפה זה בא פשוט בכיתי "זה לא שאני לא אוכלת או שאני בצום אני פשוט לא רעבה"
ביקשתי ממנה ללכת שנאתי אותה על זה שהיא גרמה לי להודות עברו כמה ימים לא דיברתי עם אף אחד לא אכלתי לא דיברתי רק ניקרתי קצת בין יום ליום
והבנתי שאוכל מגעיל אותי אז למה לאכול.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
