| 9/2003
 פותחת את השבוע ברגל ימין...
החלטתי שאני חייבת לפתוח את השבוע עם פוסט חדש.
עוד אין לי מושג מה אכתוב, אבל מי יודע אם יהיה לי זמן לכתוב במהלך השבוע...
הפוסט הזה מן הסתם לא יעסוק בנושא אחד, אלא בגיבובי נושאים. מקווה שתסתדרו.
בימי שישי האחרונים פצחתי במנהג חדש שאני מאוד נהנית ממנו.
5 דקות עם אלוהים.
את רגע הדלקת הנרות אני מושכת כמה דקות ומכוונת אותו כדי לסכם את השבוע שעבר עליי.
אני פותחת בתודה לאלוהים על כל מיני דברים שקרו לי במשך השבוע,
תודה על ששמרת על סבתא שלי כשנפלה במדרגות,
תודה על האתגר ששלחת לי בעבודה,
תודה על שסידרת לי מקווה נהדר, שממש נהניתי ללכת אליו שוב,
תודה על התשוקה הגדולה, החום והאהבה שיש ביני לבין אהוב ליבי. אני יודעת שלא רבים זוכים לכך.
תודה על חברים חדשים שהכנסת לחיי בדיוק כשהייתי צריכה.
לאחר כל התודות שעולות בראשי, אני מרגישה נוח לבקש בקשות מאלוהים.
בבקשה תשמור על כל המשפחה שלי,
שאצליח להיקלט להריון הפעם, ושהוא ילך חלק וייולד לי ילד בריא,
שאצליח לתמרן בין הלימודים והעבודה,
שאהנה מלימודי התואר השני,
שאעשה חיל בעבודתי ויהיו מרוצים ממני,
שאהוב ליבי ימצא כבר עבודה מוצלחת,
שתמיד נמשיך לאהוב.
לאחר הסיכום השבועי שלי, אני מרגישה רגועה ובטוחה.
כך אני מרגישה שהשבוע לא עובר לו סתם כך ונשכח מאחור,
אלא שאני יוצאת מחוזקת ממנו ולומדת ממנו דברים.
אמא שלי החליטה שהמנה הראשונה בשבת בצהרים צריכה להיות מנת פירות.
כל אחד קבל צלחת מלאה בפירות: מנגו חתוך לקוביות, 2 ענבים, חתיכת אפרסק, שזיף...
לא עזרו המחאות: איך אפשר לאכול מתוק על הבוקר? אנחנו סתם נתמלא בפירות... זה מוזר מדי...
אמא שלי קראה באיזה מקום שהכי בריא לפתוח את הארוחה עם פירות כי אז לא נשארים הסוכרים בסוף הארוחה...
כשאמא שלי מחליטה משהו כזה, לא יעזור למסובים דבר.
אכלנו פירות ואחר כך טרפנו את הארוחה האמיתית.
אבל מה? בסוף הארוחה תפסתי את אמא שלי מוציאה עוד מנגו מהמקרר וזוללת. אז מה עשינו בזה?
היתה לי שבת מקסימה עם אהוב ליבי.
היינו אמורים ליסוע לשבת להוריו, וכבר הודענו לכולם שאנחנו לא בבית,
אבל ביום חמישי בערב נזכרתי שהשבת אנחנו אמורים לעבוד על הרחבת המשפחה,
וזו קצת בעיה כשמיום שישי בבוקר עד צאת השבת נהיה אצל הוריו... לא נוח במיוחד..
אבל לאהוב ליבי לא היה נעים להודיע שאנחנו מבטלים את הגעתנו.
בשמים שמעו אותי כנראה,
כי 5 דקות אח"כ אמא שלו צלצלה להודיע שהיא נזכרה שהם מוזמנים לארוחת צהרים בבית הכנסת,
ואהוב ליבי ניצל את ההזדמנות לבשר שנישאר השבת בבית אם כך.
ביום שישי בערב, לאחר שחזרנו מיומולדת משפחתי (די כבר עם ימי ההולדת האלה!!! )
רבנו קצת. נראה לי שזה היה הריב הכי רציני שהיה לנו אי פעם.
ישבנו במרפסת, רוח קרירה נשבה,
ואהוב ליבי אמר שנראה לו שאני לא נכנסת להריון כי אני לחוצה מדי. אני?? לחוצה??
הוא טען שלא צריך לתכנן מתי "עושים את זה", ואם זה צריך לקרות זה יקרה.
אני טענתי שאני לא לחוצה, ושאני פשוט מעדיפה שנעשה את זה יותר בימים הפוריים, כי יש סיכוי גדול יותר להיכנס להריון...
הוא התחיל להשוות את זה לסיכויים בטוטו, שמי שצריך לזכות יזכה, אבל הסיכויים אפסיים,
ואני כבר ממש התעצבנתי. מה הוא משווה את זה לטוטו??
אמרתי לו שאני עושה איתו אהבה הרבה כי אני אוהבת אותו ולא בגלל שאני רוצה להיכנס להריון, ושזה רק הבונוס.
שככל שנשכב יותר בתקופה הזו, סיכויינו עולים,
ושאם הוא באמת חושב שאני לחוצה,
אז שיקח על עצמו את תפקיד המפתה, ויפתה אותי בדיוק בימים שצריך,
ואז אני לא אצטרך לקחת על עצמי את המחשבות האלו.
והלכתי.
למחרת שכחנו מהכל, וחזרנו להיות זוג יונים, ואחרי שעשינו אהבה בצהרים, הוא אמר שהוא מצטער.
בסופו של דבר, נראה לי שהריב הזה רק הועיל לנו.
תודה על התגובות החמות שהשארתם לי לפוסט הקודם. אשתדל לענות כשאוכל.
תשאירו לי הרבה תגובות. הן מחממות לי את הלב כשאני נכנסת לפה ואין לי זמן לכתוב פוסט...
המון אהבה לכולם.
ובמסגרת חודש אלול- סליחה אם פגעתי במישהו מבלי להתכוון...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
