שלום שלום קוראות ו.. קוראים..? שעדיין ממשיכים לקרוא פה חח

קודם כל ודבר ראשון תודה רבה!!!!!

הייתי בטוחה שהשבוע הארוך הזה יעלים יותר מחצי מכם אבל כ-ל כ-ך כיף לראות שלא

אז.. ממש לא הייתי פה שבוע כמו שאתן רואות גם- החזרתי תגובות רק עכשיו!!

תודה תודה למג'ד שהכינה פוסט 40,000 כניסות (וואאווו זה ב-א-מ-ת המון!!)

מקווה ששמרתן על עצמכן בל"ג בעומר!!

מזל טוב לטוקיו שזכו ב4 פרסים ולביל שעשה משהו בשיער חח

ו.. מה עם הארוויזיון..? מעודה הביא משהו..?

זהו.. כל ההודעות אחרי שבוע שממש התגעגעתי וישבתי מול הספרים והמחברות ורק חשבתי עליכן ועל המשך הסיפור..

אה!!! ושני דברים חשובים:

http://www.atzuma.co.il/petition/nitzan17/1/1000 עצומה של 'זיפליי'.. אתן יודעות למה

ולהצביע לטוקיו ברדיוס... זה באמת חשוב!

(פעם ראשונה שאני מפרסמת דברים כאלו ונראה לי שגם אחרונה חח)

טוב פרק 11

תהנו! :

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ג'סי הייתה מלאת מרץ. כנראה שהרבה זמן לא הוציאו אותה לטייל. מסכנה, אני היחידה שדואגדת לה. האמת אני עושה כמעט הכל בבית, מייק מעולם לא עשה דבר מועיל. טוב אולי כמה פעמים אבל אפשר לספור אותן על יד אחת וכשהוא עושה אז הוא צריך לעשות כזאת מהומה שידעו שהוא עוזר בבית כדי לקבל איזה פרס על ה"עזרה".

הלכתי אחרי ג'סי בצעדים גדולים ומהירים, מנסה להדביק את הקצב שלה.

הטיול המהיר הזה עשה לי רק טוב, הרחיק מהראש שלי את כל האכזבה והעייפות של היום.

הרוח הקרירה והנעימה הכתה וליטפה בו זמנית את פניי, אני אוהבת את המרגש המרגיע הזה.

"ורוניקה!" נשמעה לפתע קריאה מעברו השני של הכביש. הבטתי לכיוון וראיתי את ביל עומד שם עם מישהו לידו.

לבי הלם בחזקה, אני לא יודעת למה. בעצם אני כן יודעת למה, התרגשתי לראות אותו אבל יותר התרגשתי שהוא זיהה אותי וקרא לי.

העמדתי את ג'סי לידי ובהיתי בביל ארוכות.

ללכת? הוא מתכוון שאני אבוא או שהוא סתם קרא לי? ורוניקה את הולכת לעשות לעצמך כאלו בושות ועוד כשיש איתו מישהו.

אחרי שניות ארוכות של התלבטות הרגליים לקחו אותי בעצמן, או יותר נכון ג'סי משכה אותי לחצות את הכביש.

נעמדתי מול ביל ולפניי נדבק חיוך דבילי שלא הצלחתי להוריד. "היי" אמרתי בקושי ולא הצלחתי להסיר את המבט שלי ממנו עד שהוא התחיל לפתוח בשיחה.

"היי.. את לא.. את היית פעם במסיבה של מייק מילר?" קטע קול את שיחתנו.

טום קאוליץ?! נבהלתי וסגרתי את פי בחזקה כדי לא להיבהל בקול.

מה הוא עושה פה?! מה הוא עושה עם ביל?! למה הילד הכי מבוקש בהמבורג מכיר את מייק?! ולמה הוא מדבר איתי?! לא הצלחתי יותר להסתיר את הסומק על לחיי.

טום מכיר אותה? איך?! חשבתי לעצמי ומיד דרשתי הסברים. טום הסביר שהוא מכירים איזה מייק אחד, מסתבר שאח של ורוניקה. טום והחברים המוזרים שלו.

טום התחיל להציג את עצמו, ורוניקה נראתה ממש לא מרוכזת אבל היא הופתעה לגלות את הקשר המשפחתי בינינו. "תאומים?!" היא שאלה בהלם מוחלט ושנינו הנהנו באיטיות.

החל להיות לי משעמם מהשיחה שאני לא ממש יכול להיות קשור אליה ושרובה מורכבת ממשפטים ארוכים ודוחים של טום.

הכלב של ורוניקה נראה כמו כלב שמירה, הוא ישב בשקט ומבלי לזוז, ממש ממושמע.. אני לא אוהב כלבים..

גם נעשה לי קר.. אני שונא את הרוח הזאת!

אחזתי בזרועו של טום ודחפתי אותו הצידה כך שאני עומד מול ורוניקה "טוב, אנחנו צריכים ללכת, נתראה!" אמרתי במהירות, נשקתי ללחייה נשיקה ידידותית ומשכתי את טום אחריי.

"מה הבעיה שלך?!" הוא שאל בכעס ושחרר את זרועו מאחיזתי.

"קר לי ואני רוצה להגיע כבר" השבתי בקצרה והגברתי את מהירות צעדיי.

"אגואיסט" טום סינן מספיק חזק כדי שאני אשמע ואז הגביר את קולו "אני מדבר עם מישהי! למה אתה מפריע?! היא חמודה, לי אין אף אחת השבוע אז יש סיכוי!" הוא רטן והמשיך ללכת כדי להשיג את צעדיי.

צחקקתי לי ותקעתי  בו מבט ממושך. "ידעתי שהיא הטעם שלך" אמרתי והוא חייך.

אחזתי בלחיי כאילו שומרת שהנשיקה שהרגע קיבלתי לא תברח.

אלו היו אחד הרגעים היותר מוזרים בחיים שלי. טום קאוליץ האחד שכל הבנות בהמבורג מכרכרות סביבו או היו בבית שלו דיבר איתי.. איתי.. ורוניקה אף אחד לא מכיר מילר.

הפעם היחידה שהייתי הכי קרובה אליו הייתה במסיבה של מייק שעברתי בה במקרה, אפילו לא הייתי מוזמנת, טום נתקל בי.. ממש מרגש.

ומה שהוסיף לרגע המוזר הייתה הנשיקה הנחמדה של ביל, אנחנו מכירים בקושי יום, הוא כל כך חמוד!!! ורוניקה מהרגע הראשון שראית אותו ידעת שהוא נחמד, את הולכת להתקרב אליו מעכשיו! הפצרתי בעצמי ובפעם הראשונה בחיי הקול הזה גבר על הקול שמרגיע אותי תמיד ואומר לי כמה אני חסרת ביטחון וכמה אין לי סיכוי או כמה אף אחד בכלל לא מסתכל עליי.

מבלי שבכלל שמתי לב הרגליים שלי כבר התחילו לצעוד אחרי ג'סי שמשכה ברצועה בכל כוחה.

"אתה הולך להכיר עוד כל כך הרבה בנות אחרות" טפחתי על כתפו של טום וניסיתי להרגיע את הכעס שלו, מה שלא כל כך הצליח, הוא תקע בי מבט רצחני ואז הרגיע את עצמו. "אני רוצה את זאתי ואתה הולך לסדר לי אותה" הוא אמר בביטחון ונכנס למועדון בלעדיי.

הוא רציני. חשבתי לעצמי. בסדר, אני "אסדר" לו אותה נאנחתי קלות ונכנסתי גם אני למועדון.

בפנים היה מלא כמו שלא היה מעולם וכולם באו לכבודי.. אני אוהב את אן!

"מתוק שלי!" נשמעה צווחה מאחוריי ובדיוק כשהסתובבתי אן קפצה עליי בחיבוק וכמעט שהפילה אותי על הרצפה. זה בסדר, אני עדיין יותר כבד ממנה.

עם ההליכה הגיעו עוד ועוד מחשבות לראשי מה שהכביד עליי, הרגשתי צורך לרוקן את הכל.

אז עם התלבטות אחת בנוגע לשעה, אם לא חשוך מדי החלטתי ללכת לבית הקברות.

המקום השלישי והאחרון אחרי ג'סי וקתי שאני הולכת אליו ומספרת הכל.