העבר מטושטש, העתיד מעורפל וההווה הוא אינסופי...

הכנפיים התנוונו, הבוהק שבעיניי כבה.

מצאתי את עצמי במקומות חשוכים, עכורים, במקומות המודחקים בחברה שלנו.

מי מאיתנו לא עובר את זה לפחות פעם אחת? מי מאיתנו לא מקבל את הבחירה הזאת בשלב כלשהו, של להתנגד או להסחף?

כשהייתי קטנה תמיד חלמתי להיות כמו מלאכית. הערצתי טוהר, כבוד, צניעות... לב רחב ואוהב.

אבל יום אחד, הבנתי שקשה לי להתמודד עם דברים מסוימים בחיים, התחלתי להדחיק אותם, להתעלם מקיומם... להתעמק בדברים אחרים, במילים אחרות - פשוט ברחתי.

בסופו של דבר הבנתי שאני בורחת אך ורק מעצמי. הבועה שבניתי הייתה רווית חלומות, תשוקות שאי אפשר לממש. העולם הזה סגר עליי מכל הכיוונים. העיניים שלי החלו להפקח אט-אט והבנתי לאיזה עולם אני צוללת.

אי אפשר להגיד שהיה מאוחר מידי, כי האמנתי ברגע שאדם מחליט להשתנות, שום דבר לא יכול לעצור בעדו.

העיניים שלי נפקחו לרווחה. הבטתי סביבי. הסתכלתי על האנשים הסובבים אותי. סיגריות, אכזריות, התנשאות, צביעות, אלכוהול, ומה לא? הייתי עמוק בתוך כל המערבולת הזאת, בולעת את שווי האבק שיחנקו אותי, ימיתו אותי ללא כל רחמים. 

אלה לא היו האנשים שהכרתי. הם כבר לא חייכו בתמימות, לא שיחקו מחבואים, לא ישבו על שמיכה בפארק וצחקו בקולי קולות עד עלות הערב. על הפנים שלהם משתרעת הבעה מתנשאת, העיניים שלהם נוצצות באור עכור, החיוכים התמימים כבו.

כל החלומות התנפצו. הכל קרה כ"כ מהר, איך לא שמתי לב?

הייתי שקועה בבועה הזאת, הבועה שרק שלי, היא הייתה זאת שטשטשה את המציאות, היא זאת שפקדה עליי להתעלם מההווה, לחיות בעבר.

עכשיו אני מבינה לאן נפלתי, נותר לי רק להשלים עם המציאות, לקבל אותה כמו שהיא, עד כמה מרה היא לא תהיה.

הם כבר מזמן איבדו הכל - התמימות, הטוהר, הצניעות... אפילו הכבוד.

ניסיתי להסתכל עליי מהצד - עוד לא הכל אבוד. הצניעות, הכבוד ואפילו הטוהר. הם עדיין שוכנים עמוק בתוכי, מסרבים להיפרד.

הילדה הקטנה והתמימה, זאת שרואה את העולם צבעוני ושמח עדיין פועמת בתוכי. היא לעולם לא מתבגרת, תמיד נשארת ילדה קטנה רווית חלומות ותקוות. היא זאת שמנחמת אותי כשאני בוכה, היא זאת שמלטפת על ראשי ומזכירה לי שהיא עדיין כאן, שלא הכל אבוד. היא זאת שמשתיקה את כל הצעקות הכי חזקות שלי, היא זאת שפורסת לפניי מפת דרך אינסופית וחושפת לפניי את העבר - את הרגעים המתוקים, הכואבים, השמחים, המדכאים, שברירי שניות של אהבה והלהט בחזה.

אני התבגרתי. אני כבר בת 16, כיתה י"א.

הרבה איבדו כבר מזמן את הילדים שבתוכם, נתנו להם להבלע בחשכה, להתפורר ולהיעלם.

הילדה הזאת היא המלאך השומר שלי, המלאך שכ"כ שאפתי להיות... הטוהר, הצניעות, הכבוד והתמימות - אלה ארבעת היסודות שמרכיבים מלאך.

אני רוצה שהמלאך שלי יביא אושר לאחרים, יחמם לבבות, יגרום לאנשים לחייך.

זה החלום שלי.  

עריכה (8.12.07)  -

על מי אני עובדת? אני הוא השטן בהתגלמותו!!!

הותרתי מאחור לא רק את הכנפיים, אלה גם את הלב.

עכשיו אני לא מפחדת למות.