העבר מטושטש, העתיד מעורפל וההווה הוא אינסופי...

אוח, 2007.

איזו שנה מדכאת.

את הדברים הטובים שקרו לי השנה אני יכולה לספור על יד אחת.

אז, נתחיל מהטוב:

הוא. הדבר הנפלא ביותר שקרה לי השנה, הרגע לו כ"כ חיכיתי.  זה נראה פשוט כמו חלום...

אבל כמובן שהכל בסוף חזר להיות כמו שהיה, לא יצא לנו שום דבר.

הכרתי מישהי נחמדה בסופרלנד (שיש לנו אותו תחביב) - זה ממש שימח אותי, אנחנו לא שומרות כמעט על קשר חוץ משיחות דלילות במסנג'ר לפעמים, אבל היא נחמדה וכיף לדבר איתה.

כמובן ההתבגרות, הבנת הדברים, השקפת עולם, שינוי נקודות מבט מסויימות...

הדברים הפחות טובים:

בתחילת 2007 הכרתי מספר נכבד של חברות חדשות, אך במהלך השנה הן חשפו בפניי את מי שהן באמת, וגררו חברה שלי אחריהן. מדובר בסיגריות, אכזריות, ניצול... וכד'.

אחרי שהבנתי שכבר לא יילך שום דבר ביני לבינו, גם אני התחלתי לעשן. הרגשתי בדיוק כמוהן והסתובבתי איתן המון. עכשיו אני מקווה לגמור עם הסיגריות ולהשאיר אותן מאחור - בשנת 2007

הירידה בביטחון העצמי - מסתבר שמשנה שעבר נסגרתי עוד יותר. בצורה מפחידה, אני חייבת לציין. קשה לי מאוד להפתח אנשים, כי אני יודעת שהחברה בגדול היא עם ערמומי, ולכן אין לי שום חשק ליצור קשרים עם אנשים חדשים.

הדיכאון והגעגועים אליו - זה היה נורא. בקיץ זה הגיע לשיא ולא יכולתי לשאת זאת יותר. אך אחר כך קרה מה שקרה והוקל לי. עכשיו זה לפעמים גם חוזר, אך אין כבר דמעות - פשוט הרגשה כזאת של מחנק בגרון והידיעה שאין סיכוי לקשר שהוא מערכת יחסים נכון לעכשיו.

לסיכום - השנה הזאת הייתה אחת השנים הפחות טובות בחיים שלי. אם ישאלו אותי איך אני אגדיר את השנה הזאת בכמה מילים, אני אענה - שנה דכאונית, מלאה בחלקה בגעגועים, ירידה בביטחון עצמי והסגרות.  

אז זהו, שיהיה לכולם חג שמח, וגוד ביי שנת 2007!