העבר מטושטש, העתיד מעורפל וההווה הוא אינסופי...

בחיים לא הרגשתי ככה, בחיים לא רציתי משהו כל כך עד דמעות, הכי הכי שאפשר.

מדובר על חלום יחסית ישן שלי, והוא - לבקר ביפן.

לדעתי אין ארץ יפה יותר מיפן, יש בה שילובים מיוחדים של עבר והווה - זה מתבטא במבנים, באווירה, באנשים...

ופריחת הדובדבן, אין בכלל על מה לדבר *_* מחזה מרהיב ועוצר נשימה.

גם לראות בעיניים מקומות שמתוארים בכל כך הרבה סדרות אנימה יוצר התרגשות איזושהי, ובכלל, סגנונות הלבוש המיוחדים, המנהגים והכול...

בפסח יש טיול ליפן (ל-10 ימים) שמארגנת חברה מסויימת לבני נוער.

היה שם פירוט של הימים ומה עושים בכל יום, וזה פשוט נשמע מדהים! ומאוד מאוד חוויתי! 

חשבתי שזה לא יעלה כ"כ הרבה כסף כי זה לבני נוער, אבל כשהתקשרתי, אמרו שזה עולה 4,000 אלף דולר! זה סביבות 15,200 אלף שקל!!!

זה מחיר עצום! אפילו אם אני אעבוד שנה כל יום, אני לא ארוויח סכום שכזה!

אני נואשת כ"כ, זה חלום מאוד חשוב בשבילי, בעצם, עד עכשיו עדיין לא התגשם לי שום חלום רציני.

אימא שלי אומרת שכשאני אגדל ויהיה לי כסף, אני אוכל לטוס לאן שאני רוצה. אבל לכו תדעו מה יהיה בעתיד? לכו תדעו מה יהיה מחר בכלל! ואם עוד יומיים תדרוס אותי משאית? או ייפול עליי עץ? או שתהיה רעידת אדמה הרסנית ונמות?

צריך לחיות את ההווה, ולא לבזבז אותו בתכנונים על העתיד שרוב הסיכויים חלק גדול מהם לא יתגשם בכלל!

אנשים פועלים למען התקדמות, להגשמת החלומות, לא לכולם יש כסף, לכן אנשים ממשיכים לחלום עד שמתים, ואז מצטערים על זה שלא הגשימו את החלומות שלהם וקרעו את התחת בלימודים כל החיים שלא הביאו להם כלום.

תחשבו על זה.