לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אני נודד.. בתוך עצמי... I Know I'm Not Alone



Avatarכינוי:  אני ואנוכי בלבד

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

אמריקה


אני ואית'ן (Ethan) חזרנו לחדרו. התחלתי לפרוק את המזוודה ולחלק את המתנות ואימו של אית'ן הגיעה עם שני קינוחים שהשם יודע מה הם, ומששאלתי את אית'ן מהם ההסבר המנומק, הקצר והקולע ביותר לא איחר לבוא:

"American food. This is why we all look so fat!!"

 

זה היה מן מאפה עם תותים, קצפת ועוד משהו לבן ומשמין ביותר. יצאנו עם הצלחות לחצר האחורית, בה נמצאת בריכה ענקית שהייתה מכוסה, ג'קוזי חם שגם היה מכוסה, גינה יפיפיה וצפונית, וחורשה קטנה של עצים אמריקאיים (המאפיינים נוף חורפי ומושלג) שעמדו מאחורי הגדר. אית'ן הציע שיאכל גם את הקינוח שלי, ובכך הציל אותי ממציאת תירוצים והתחנפויות להוריו על כך שאני לא יכול לאכול - באמת שלא יכולתי!! הייתי מפוצץ!! באותו רגע התחלתי לאבד ריכוז ולצחוק. הסברתי לאית'ן שזה פשוט הזוי. שאני אמור עכשיו בכלל להיות בבית הספר וללמוד כמו כולם, ואיפה לעזזאל אני נמצא?! ועם מי?! רגע כל כך מוזר ומאפיין - הלם תרבותי, הרי.

 

אית'ן הכניס אותי למוסך של אביו - מקום שהוא פשוט מהסרטים! היתה שם יאכטה! ומכונית הספורט של אביו! הפורשה, ליתר דיוק! הוא יודע שאני חובב מכוניות. בעיקר כאלה שאני יודע שאני לא אוכל להרשות לעצמי! גם היתה שם מכונית בריטית מלפני לפחות 50 שנה ואית'ן ואביו משפצים אותה בתקווה שבעתיד הם יסעו בה על הכביש.

 

חזרנו לחדרו של אית'ן, ואביו תהה הכיצד ששתי הצלחות ריקות? אני מקווה שהוא הבין מה באמת קרה, ושהוא לא חשב שאני מתבייש- כי דווקא התחלתי להרגיש שם מעין כמו בבית, אפילו שזה לגמרי שונה מהבית. אית'ן קרא לאימו שתבוא לראות את המתנה שהיא קיבלה מאמי, והיא כולה הייתה נרגשת ונפעמת משרשרת הכסף שקיבלה, עם מגן-הדוד. התחלנו להתארגן לקראת הנסיעה לבית הכנסת "בית-אל צדק" שהוא בית כנסת ניאו-קונסרבטיבי (Neoconservative) - בין קונסרבטיבי לרפורמי (Reform), והם מדדו עלי חליפות, וכנראה שלא הכי "התרשמתי" מהן. מה לעשות, לא הייתי רגיל לזה! הרי בחיים שלי לא לבשתי חליפה. לבסוף שנינו יצאנו מהבית בתחושה אופטימית, נכנסנו לרכב והחלנו ב"תהליך" הנסיעה. למה אני קורא לזה "תהליך"? ובכן, לאית'ן לא היה שמץ של מושג לאן עליו לנסוע - מה שבפועל היה מאוד מצחיק ומעניין. לבסוף, בטעות פנינו ימינה ובית-הכנסת נגלה לפנינו! קראנו בצהלות שמחה ובמתן "היי פאייב"! אפילו הגענו בול בזמן!!

 

נכנסנו אל בית-הכנסת, חבשנו כיפה וחיפשנו מקומות לשבת. רצוי שאציין כי באותו ערב - יום השואה מצוין.

נכתב על ידי אני ואנוכי בלבד , 29/7/2008 03:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



514
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני ואנוכי בלבד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני ואנוכי בלבד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)