כתה ו- שחר [אח שלי] , מפריעה לי באמצע באמצע התכתבות "חשובה" באיסיקיו.
אני שואלת אותו , מה אתה לעזאזל רוצה ממני? ואז הוא יושב ומתחיל לספר לי על זה שהוא שמע את אמא ואבא מדברים שהם רוצים לעבור לקליפורניה, בגלל העבודה של אבא וכ'ו.
הוא בא בהתלהבות של ילד טיפש בכתה ט', ממש כאילו הרגע סיפרו לו שהוא זכה ב 50 מליון בהגרלת לוטו, ומספר לי על העינין.
אני לצערו לא לקחתי את כל זה בכזאת שימחה, הרי איך יראו חיי בלי אגם חן ולינור?
בהתחלה לא באמת חשבתי שנעזוב את הבית הגדול ואת החיים שלנו כאן.
אבל עם הזמן הבנתי שהעינין הוא רציני. ושרוב הסיכויים הם שאני יצטרך להתחיל לחשוב על חיי בלי החברות הכי טובות, בלי השיגרה, בלי הבית ספר, בלי החדרשלי ובכלל בלי הבית.
היו רגעי דאון והיו רגעי שימחה. בכל זאת התחלה חדשה, אמריקה הגדולה.
סוף כתה ז- זהו ממש בעוד כמה שבועות אני עוזבת. בלי לדעת עם אני עוזבת לתמיד או שמה אני יחזור מתישהו. בלי לדעת עוד כמה זמן אני יראה את החברות הכי טובות, בלי לדעת עם יום אחד אני יזכה לגור בבית שלי שוב.
בלי לדעת כלום.
עם מלא חששות, איך יקבלו אותי שמה , האם גם שמה יהיה לי חברות הכי טובות, איך הבית שלי יראה שמה, האם הבית ספר שמה באמת כל כך מגניב כמו שהוא תמיד ניראה בסרטים.
טוב עוד מלא מלא מחשבות. באמת.
אי אפשר באמת לתאר את ההרגשה שאתה עוזב הכל ומתחיל חיים חדשים.
כתה ח' התחלה חדשה- הגעתי בכתה ח'. כל כך התרגשתי. ידעתי שמהרגע הזה שבו אני דורכת על אדמת USA חיי מתחילים מחדש.
היתי באמריקה עוד לפני שעברתי לגור שם. סבא וסבתא שלי גרים בלוס אנג'לס אז פעם או פעמיים בשנה היתי נוסעת אליהם.
הגעתי לבית החדש שלי. בהתחלה היתי בשוק.
בית ענק.
עץ לבן בחוץ דלת זכוכית גדולה, חלונות מהריבים. [כל כך טיפוסי לשכונת יוקרה באמריקה].
שחר אני ואליזבת רצנו בכל הבית, בדקנו איפה המטבח , ספרנו את כמות החדרים, בדקנו כל פינה ופינה בבית.
רצנו למעלה והתחלנו להתווכח של מי יהיה החדר הזה ושל מי יהיה החדרים האחרים.
אחרי איזה שעתיים של ריצה מפה לשם ומשם לפה התחלנו לפרוק את הדברים שכבר הגיעו לבית.
חודש ומשהו לקח לנו לאגן הכל אני חושבת.
בכל אופן הגענו לשכונה דיי חברותית אני חושבת. כבר בשבוע הראשון הינו מוזמנים לארוחות מפה ועד הודעה חדשה. מתנות צנועות ועוד-כן זה גם גבל בפלצנות.
הגעתי שבועיים אחרי תחילת הלימודים.
ההורים הורידו אותי בכניסת בית הספר.הדיבורים הרגילים.
אבל מי הקשיב לדיבורים, בתוכי הרגשתי כאילו העולם הולך להתפוצץ, כל כך הרבה התרגשות.
הגעתי לשיעור של מר פנסקר. [מטתמיקה קלאס]. התישבתי וקיוותי שהשיעור יגמר מהר כדי שאני כבר יוכל למצוא את החברות החדשות שיזכו בתואר המכובד "החברות הכי טובות".
וזה לא היה כל כך קשה ומסובך כפי שחשבתי. כבר בהפסקה כולם היו סביבי רצו לדעת מאיפה באתי, בת כמה אני.
אז אני לא יכולה לספר לכם את כל חווית ההגירה הזו-כי זה יהיה כל כך ארוך.
אני רק יכולה לספר שאחרי כל ההתהקלמות ואחרי שמצאתי את מקומי.
אני מאושרת.
כינוי:
Alice.L
בבלוג זה
בכל הבלוגים
