מתגלגלת מזיכרון לשגיעון, בתוך זהות שבורה.

מילה ועוד מילה ועוד מילה...שרשרת שקרים שטווית בשלושת השנים הללו.

מכל המילים שאמרת לי בנית לעיניי מבצר שלא איפשר לי להבחין בכל המעוות שבדבריך.

ואני יושבת לצידך,במקום החם ששמרת לי, מתבוננת בך בעיניים בורקות,בהערצה,משתדלת לחקוק בזיכרוני כל מילה שאמרת.

משתדלת לשנן הכל כדי שאוכל לשמש לך לעזר בהמשך.כדי שאוכל לבצע את תפקידי כידידתך,יקירתך.

יושבת לצידך,קסומה מהחיוך שנראה עד כה תמים להפליא,לא חושדת במה שמסתתר מאחוריו.

וכעת? כעת אתה אבוד בין כל הטעויות שעשית ואני זאת שהשליחה לעברך גלגל הצלה.ניצלת והשארת אותי לטבוע.לטבוע בין אלפי השקרים

שלך.

נלחם על מילת הכבוד שלך, מילה שיקרית וחסרת כל משמעות בשבילך.אז על מה אתה בעצם נלחם? בשביל מי אתה נלחם?

תמיד אתה היית המרכז ואני הסתובבתי סביבך,הייתי בטוחה שגם אתה סובב סביבי בזמן שסובבת סביב אחרת.

רבים אמרו לי, "תעשי לעצמך טובה פעם אחת ולתמיד,תנתקי את הקשר" אמרתי לעצמי-אם איני מסוגלת לנטוש אותו אני צריכה לקבל גם את הפגמים שטמונים בו.כך עשיתי ובזאת אני מודה שאני מתחרטת.אינך שווה את זה.

גרמת לי להשמיץ את שם חבריי,הגנתי עלייך 'בגופי'.הייתי בטוחה שהם רוצים להוציא לך שם של זבל,גוננתי,הפכתי תוקפנית והשבתי אש.

קראתי להם שקרנים בזמן שאתה היית השקרן היחיד. גוננתי עלייך,חמומת מוח שכמותי. הפכת אותי לעיוורת.

כעת? כעת אני מושפלת.

אני מבקשת סליחה ממכם,לא תיארתי לעצמי שהוא ישקר לי במצח נחושה כזאת.דווקא הוא מבין כולם.

אתה חסר ערך בעיניי,לא שווה מבט. תתחום את גובולתיך ותשאר בניהם כי לא תשוב אליי.