אני יושבת לי עם דמעות בעיניים. רציתי לכתוב על חתולתי הנהדרת והמשגשגת, סתם משהו קטן וטפשי. רציתי לצרף תמונה שלה. הסתכלתי בארכיון התמונות שלנו (כי מאז שהעולם עבר לדיגיטלית ולנו אין, אנחנו פשוט לא מצלמים). עברתי על התמונות, וכל התמונות הטובות שלה הן עם החתול שהיה לנו ומת, וזה עצוב לי מנשוא לשים כאן תמונה שלו.
אני אוהבת חתולים בכל ליבי. חתול לא צריך לעשות הרבה כדי שאני אוהב אותו, רק לא להיות מניאק. ויש חתולים שנכנסים לליבי כל כך, ותופסים מקום.
מאז שאני גרה בלי ההורים היו לי 6 חתולים. אחת - טובה (מילת הקוד שלי ל"חיה" כלומר alive, לא animal), שניים מתים בוודאות, שניים נעלמו, ואחת נמסרה לשכנים (לאחר מריבות בלתי פוסקות בינה לבין הנוכחית). ויש עוד שניים בליבי, שהיו של ההורים וגם אותם אהבתי עד מאוד. ויש עוד חתולי רחוב שלא יכולתי לקחת, ואהבתי, ואני מדחיקה את מה שקרה או לא קרה להם כי זה יותר ממה שאני מסוגלת להתמודד איתו. הצער שיש לי על חתולי רחוב הוא לפעם אחרת.
בכל פעם שמת לי חתול (או נעלם, אותו דבר כמעט) אני מתאבלת. ממש, יושבת שבעה והכל. מעולם לא התאבלתי על אדם קרוב ממש, האנשים הכי קרובים היו סבא, ספתא וחבר של ההורים. והאבל על חתול הוא הרבה יותר ממשי מאשר על כל האנשים הללו, כבודם במקומם.
זה להפרד ממישהו שהיה איתי כל הזמן, מישהו שהכרתי את כל ההרגלים המוזרים שלו, מישהו שהקשר שלי איתו מבוסס על מגע, שאני מכירה איך מרגיש כל סנטימטר מהגוף שלו, וכמה רכה פרוותו וכמה ארוך זנבו, מישהו שאכפת לי ממנו, מישהו שלקחתי מהרחוב, או מחיים עלובים, והענקתי לו חיים מאושרים. מישהו שלווה אותי תקופה בחיים גם אם הוא לא הבין את זה.
בכל פעם שמת לי חתול אני מזכירה לעצמי, שכשהם נמצאים הם מסבים לי כל כך הרבה אושר, כך ששווה לי לשלם בעצב כשהם נעלמים. וגם עכשיו, ברגעים אלו כשאני כולי בוכיה, אני שמחה. לא סתם אומרת. שמחה ועצובה ביחד.
מייק אומר שחתול זה בהשאלה. צריך לשמוח בו כל עוד הוא שם, אבל אי אפשר לדעת מתי זה יגמר ולכן אין טעם לחשוב על זה או להתכונן. אין מה לומר, העצב קיים, אבל השמחה גדולה שבעתיים.
אז הנה מה שבעצם רציתי לומר על קריצי (שם בדוי שניתן לה ע"י השכנים), שיושבת כרגע לידי ומנסה להשחיל מילה או שתיים:
איזה חמודה היא כשאני קוראת ספר והיא מתיישבת בדיוק באמצע, דורשת את כל תשומת ליבי בגרגורים וליקלוקים
איזה חמודה היא כשאני מלטפת אותה, ובסוף הליטוף היא מסתובבת כדי למצוא שוב את כף היד שלי ולהתחיל להתלטף מהתחלה
איזה חמודה היא כשהיא רודפת אחרי קצות האצבעות שלי ומלקקת אותם
איזה חמודה היא כשהיא שומעת שאני בשירותים ורצה לשם כדי לארח לי לחברה
איזה חמודה היא כשהיא גורפת את כף היד של מייק (היא עושה את זה רק לו), מלקקת אותה ואז מנקה איתה את הפנים של עצמה (כן כן, היא עושה את זה חברים)
איזה חמודה היא כשהיא באה כששורקים לה (כן גם את זה היא עושה השובבה)
איזה חמודה היא שהיא תמיד בבית למרות שהיא יכולה לצאת חופשי
איזה חמודה היא כשהיא מלקקת אותי בשניות אלה
איזה חמודה היא שהיא אוהבת קישואים ופשטידות
איזה חמודה היא כשיש לה שפם כזה גדול ומפואר, ופרווה כה מרהיבה, וּזנב תפארת, ואוזני פלא ולחיים של חתול (שמתם לב שלחתול יש לחיים תפוחות כאלה, שמודגשות בעיקר כשיש להם דוגמה לבנה מסביב לפה? כמה חמוד זה!)
ובכלל איזה חמודה היא שהיא.
אז
יצעיעןכו דקרפףיעמןףעםכיםמ,ףנףםמאעומעוכדקפ
זה היה ד"ש מקריצי
ג'ניפר
משהו קטן וטוב: אני עובדת עכשיו 7 שעות בשבוע ומרוויחה 2800 ש"ח. מגניב, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MikeNJennifer